[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רוני גמר
/
זמן מת

כל הסרט מצולם ב ONE SHOT מזווית גבוהה מקצה החדר כמו מצלמת
מעקב.

1. פנים. חדר. יום.                                          
   

החדר הוא חדר מרובע גדול למדי. הקירות לבנים, תמונה מרובעת
קטנה תלויה על אחד הקירות, ופרט לה כל הקירות ריקים. במרכז
החדר שולחן עץ גדול וארבעה כסאות מסודרים סביבו. בפינת החדר
ליד הדלת שידת פלסטיק קטנה עם מספר מגזינים עליה. במרכז השולחן
קנקן מים ומספר כוסות פלסטיק הפוכות מונחות לידו. בקיר שממול
למצלמה יש דלת פלדלת חומה גדולה, ומעליה תלוי שעון קיר גדול.
בקיר השמאלי שממול לתמונה הקטנה יש דלת לבנה סגורה.
דלת הפלדלת נפתחת ולחדר נכנסת מור.  בשנות העשרים לחייה, לבושה
בגוונים כהים. היא פותחת את הדלת בהססנות ומציצה לתוך החדר.
היא רואה שהוא ריק. מסתכלת על דף הנייר שמוצמד לצידה החיצוני
של הדלת, מהנהנת ונכנסת, סוגרת אחריה את הדלת. היא מסתכלת
סביבה על החדר. היא בוחרת להתיישב בכיסא הימני מול הדלת הלבנה.
היא מניחה את תיקה על משענת הכיסא ומסכלת את רגליה. היא מביטה
על השעון שמעל הדלת החומה ומשווה את השעה עם השעון שעל ידה.
היא מחייכת לעצמה חיוך קטן.
הדלת החומה נפתחת שוב ולחדר מציץ רום. הוא מבחין במור שמבחינה
בו ומחייכת אליו. הוא מסתכל על רשימת השמות ופונה אל מור.

רום
מור?

מור מהנהנת.

רום
אז אני במקום הנכון. את לפני בתור.

רום נכנס לחדר וסוגר אחריו את הדלת. רום, גם הוא בשנות העשרים
לחייו, לבוש בגוונים בהירים, חייכני ומלא שמחת חיים. הוא ניגש
לשידה הקטנה ומרים את אחד המגזינים ומדפדף בו. שום דבר שם לא
מושך את תשומת ליבו. מור מביטה בו, והוא מרגיש במבטה. הוא
מסתובב אליה, היא מיד מפנה את מבטה ממנו והלאה. הוא מניח את
המגזין חזרה במקומו.

רום
את מחכה הרבה זמן?

מור
הרגע הגעתי.

רום
הקדמת קצת, לא?

מור
אתה אחרי, אתה הקדמת הרבה.

רום
אני תמיד מקדים. מי יודע, אולי זה שהיה אמור להיות לפני מת ואז
יקדימו לי את התור.

מור
אני מצטערת

רום
על מה?

מור
שאני חיה, תאלץ לחכות.

רום
לא נורא, אני אוהב לחכות.

רום נעמד מול החלון שמתחת למצלמה (לא רואים את החלון).
מור
אתה אוהב לחכות? נראה לי אתה הבן אדם הראשון שפגשתי אי פעם
שאוהב לחכות.

רום
נוף יפה.

מור מנסה לראות את החלון ממקום ישיבתה. היא מושכת בכתפיה
וחוזרת למקומה. רום מסתובב ומסתכל על השעון שעל הקיר. מור רואה
את מבטו.

מור
הוא ממהר.

רום
מי?

מור
השעון.

רום
איך את יודעת?

מור
השעון שלי מכוון לפי הרדיו.

רום
ואיך את יודעת שהרדיו לא מאחר? ואז כולם מכוונים את השעון שלהם
לפי הרדיו, ובעצם כולם כל הזמן מאחרים, ורק פה זה הזמן האמיתי.



מור
אבל אם אצל כולם אותה השעה ורק פה זה אחרת, אז למה שדווקא פה
תהיה השעה הנכונה, ולא בשום מקום אחר?

רום
לזה בדיוק אני מתכוון. הנה קחי לדוגמא את השפן מעליסה בארץ
הפלאות.

מור
ארנב

רום
שפן, ארנב, זה לא באמת משנה. הוא תמיד מיהר לכל מקום, ובכל זאת
איחר כל הזמן. זה לא קצת פרדוקס? אם הוא ממהר, אז הוא צריך
להגיע למקום בזמן, ואם הוא מאחר כל הזמן, למה שלא יקום פשוט
יותר מוקדם? ולמה הוא אף פעם לא הגיע לשומקום? הוא סתם מיהר,
בלי מטרה, זה לא מוזר?

מור
זה בגלל שהוא היה על ספידים כל הזמן.

רום
מה את אומרת?

מור
כן, כל הסיפור הזה עוסק רק בסמים והזיות, כל הפטריות האלה שהיא
אכלה, והנרגילה של החתול הנעלם, והאבקות, זה הכל הזיה של
פדופיל נרקומן.


רום
מילים קשות על אחת הקלאסיקות הספרותיות החשובות של הזמן
האחרון.

מור
זה לא אני המצאתי, קראתי את זה איפשהו. אבל זה נכון.

רום
כי את החלטת שזה נכון.

מור
לא, כי זה פשוט ככה, אם היית קורא את המאמר שקראתי, היית מסכים
איתי.

רום
אז איפה אני יכול למצוא את המאמר הזה?

מור
אני לא זוכרת.

רום נוהם ומרים את גבותיו. הוא מבחין בתמונה שליד ראשה של מור.
הוא ניגש אליה.

רום
בחירה מעניינת. קצת נדושה אבל מעניינת.

מור
מה, הציור של דאלי?


רום
כן, מטאמורפוזיס של נרקיס. איך הנער המאוהב בעצמו הופך לפרח.
זה גם עוסק בבזבוז זמן וזמן מת. הילד בזבז כל כך הרבה זמן
בלהסתכל בבואתו שהאלים הענישו אותו והשאירו אותו לעד ליד הנהר,
בתור פרח.

מור
אני חושבת שה עוסק בכלל בזיכרון. איך פעם הכל היה טוב ויפה,
והיום אנחנו תקועים במקום אחד בלי יכולת לזוז, כשהכל נרקב
מסביבנו.

רום
את לא סותרת אותי, זה אותו דבר.

מור
למה זה אותו דבר?

רום
מה זה זיכרון אם לא זמן מת?

מור
ומה עם לחכות?

רום
מה זה קשור?

מור
לחכות זה לא זמן מת? זמן שאתה לא עושה בו כלום וסתם יושב ללא
מטרה.

רום
אבל יש מטרה. אתה ממתין למשהו, והמשהו הזה זה המטרה.

מור
אבל אתה לא עושה כלום בשביל להשיג את המטרה, אז זה זמן מת.

רום
אז את אומרת שחיכיון וזיכרון זה אותו דבר, שניהם זמנים מתים.

מור
אתה אמרת שזיכרון זה זמן מת, לא אני.

רום
אז את מגדירה את המצב שבו אנחנו נמצאים כרגע כזמן מת.  זמן
מבוזבז.

מור
כן, אפשר להגיד.

רום
אבל אם שנינו היינו מגיעים בדיוק בזמן ולא מחכים לא היינו
נתקלים אחד בשניה ומנהלים את השיחה המרתקת הזו, ואם אנחנו
מנהלים את השיחה המרתקת הזו, זה לא אומר שזה לא זמן מת?

מור
אבל אף אחד מאתנו לא עושה משהו שבאמת מועיל לחיים שלו שיקדם
אותו בזמן הזה שאנחנו מנהלים את השיחה  המרתקת הזו, אז זה זמן
מת, למרות האשליה שזה לא.

רום
ומה עם האנשים שצופים בנו עכשיו? גם להם זה זמן מת?

מור
איזה אנשים?

רום מסמן בראשו לכיוון המצלמה, מור מפנה את ראשה למצלמה. רום
מתקדם למצלמה ועולה על כיסא כדי לעמוד מולה.

רום
האנשים האלה.

מור קמה מכיסאה ומתקרבת גם היא למצלמה.

מור
לא ראיתי את זה. אתה חושב שצופים בנו עכשיו?

רום
סביר להניח, אחרת למה שתהיה פה מצלמה?
BIG BROTHER IS WATCHING.

מור
אתה חושב שהם לומדים עלינו דרך ההסתכלות הזו, ואולי לפי זה
מחליטים החלטות לגבינו?

רום
ועכשיו שאת מודעת לזה שצופים בנו את תשני את ההתנהגות שלך?

מור
אני לא יודעת, סביר להניח שהמודעות קצת תשנה את ההתנהגות שלי.

רום
IGNORANCE IS STRENGTH. כשלא היית מודעת היית הרבה יותר
אמיתית, אבל הכי אמיתית היית לפני שנכנסתי. בן אדם תמיד משתנה
כשהוא מודע לצפייה בו. גם אם זה רק עוד אדם נוסף שצופה בו.

מור מתיישבת חזרה על הכיסא משתדלת לא להסתכל לכיוון המצלמה,
אבל מגניבה מידי מבטים שהיא לא שולטת בהם. רום יורד מהכיסא
ומפנה למצלמה את הגב. הוא מתיישב על השולחן ליד מור.

רום
את לא תצליחי.

מור
לא אצליח מה?

רום
לחזור למצב שבו היית קודם. החוסר מודעות. עכשיו את גם מודעת
לכל תנועה שאת עושה כי את יודעת שמסתכלים עליך, ובוחנים אותך
וצופים בך.

מור
זה בטח סתם מצלמת אבטחה, בכל מקרה אף אחד לא צופה בה.


רום
את מנסה לשכנע את עצמך? זה לא יעזור. הספק הקטן שאולי לא,
יכרסם בך, ובכל מקרה את לא תחזרי למצב שבו היית קודם, משוחררת
ואמיתית. את מיד תעטי  על עצמך איזשהו סוג של מסיכה שנראית לך
מתאימה למצב.

מור
ומה איתך? אתה לא משתנה?

רום
לא, כי אני תמיד מודע לעצמי. אני מזמן עברתי את השלב הזה,
ועכשיו אני תמיד נמצא במצב מודע. אני לא יכול לחזור לאחור, כי
לא להיות מודע זה כבר חלק מהזיכרון שלי, חלק מהזמן המת.

מור
ומה קרה לך שאיבדת את התמימות ככה? שהפכת למודע 24/ 7?

רום
הסתכלתי על עצמי במראה.

מור
אבל אני מסתכלת על עצמי במראה כל הזמן.

רום
אבל לא ככה. את מסתכלת על דמות מסוימת במראה לראות איך היא
נראית, לשפוט אותה, האם היא שמנה קצת, האם מה שהיא לבשה באותו
בוקר מדגיש את השדיים כמו שצריך, או שאולי הוא חושפני מידי,
האם האיפור שהיא מרחה מתאים לה, האם השיער מסודר כמו שצריך. את
לא מסתכלת על עצמך, בוחנת את עצמך כל תנועה שלך, כל פגם שלך,
כל שיערה מפוצלת. ועד שלא תעשי את זה לא תהיי משוחררת.

מור
ואתה משוחרר? המודעות לעצמך משחררת אותך?

רום
FREEDOM IS SLAVERY. כשאת חושבת שאת חופשייה ולא מודעת את בעצם
עבד לעצמך ולחברה, אבל ברגע שאת משחררת את עצמך והופכת מודעת
לעצמך את יכולה באמת ובתמים לבחור מה שאת רוצה לעשות, ואיך את
רוצה להיראות, כי את לא צריכה לתת הסברים לאף אחד חוץ מעצמך,
כי את כבר מודעת לעצמך ולא מפריע לך מה אנשים אחרים חושבים
עליך, ואיך הם רואים אותך.

מור
אני חושבת שקראת יותר מידי אורוול.

רום
למה את לא זזה מהכיסא שעליו התיישבת מהרגע הראשון שנכנסת לפה?
כי את מפחדת שאולי מישהו צופה בך, את מפחדת מה הוא יחשוב אם
הוא יראה אותך עושה משהו "לא אתי", כמו למשל להישכב על השולחן
הזה.

רום נשכב על השולחן ופורש את ידיו.

רום
אבל לי זה לא משנה, כי אני הייתי מודע מהרגע הראשון שצופים בי,
כי אני צופה בי, ואת צופה בי, ובעצם זה לא משנה כי זה אותו
דבר. וזה למה אני אוהב לחכות, כי זה לא זמן מת בשבילי. אני פה
מבחירה שלי, המטרה שלי היא להיות פה ולחכות. אולי עוד כמה דקות
המטרה שלי תהיה שונה ואני אעשה משהו שונה, אבל כל עוד אני נהנה
ממה שאני עושה, אני אעשה אותו.

מור
אבל מה אתה עושה פה בעצם? סתם מבזבז את הזמן שלך בשיחה חסרת כל
משמעות עם מישהי זרה לחלוטין.

רום
לא.

רום מתרומם ומישיר את מבטו בעיניה של מור.

רום
מה שאני עושה זה גורם לך להסתכל במראה, ולראות את עצמך. השיחה
הזו היא ממש לא חסרת כל משמעות עם מישהו זר. זו שיחה שאת מנהלת
עם עצמך בתוכך, אולי כדי להעביר את הזמן ה"מת" כפי שאת מגדירה
אותו בזמן שאת מחכה, ואולי כי החלטת לראשונה להביט באמת במראה
ולראות את עצמך.

מור
אז אני נראית כמו גבר פסיכי במראה?

רום
זו ההשתקפות שלך, לא שלי. דמות המראה שלך היא תמיד ההפך הגמור
ממך. הנגטיב שלך.

רום קם ממקום מושבו על השולחן מול פניה של מור, מקיף את השולחן
ומתיישב על הכיסא שמולה, עם הגב לדלת הלבנה.


מור
ואולי אני ההשתקפות שלך, ואתה זה שמסתכל עכשיו במראה? מדבר אל
עצמך על חיכיון, זיכרון, וזמן מת, והשתקפויות ומודעות עצמית?
ואולי אנחנו בכלל שני זרים שנתקלו אחד בשני בטעות בתור ופיתחו
שיחה אחת מהמוזרות שהיו לי בחיים?

רום
אולי, ואולי לא.

לאחר שתיקה קצרה בה הם מביטים אחד בשניה, מור נעלמת ועל הקיר
שמול רום מתגלה מראה גדולה וההשתקפות שלו ניבטת אליו דרכה.
הציור של דאלי עובר לקיר השני. דרך המראה הוא רואה את הדלת
מאחוריו נפתחת ויוצאת אישה מבוגרת לבושה בלבן עם קלסר בידיה.

אישה
אתה רום?

רום מפנה אליה את מבטו ומהנהן.

אישה
בבקשה, אתה יכול להיכנס, אני מקווה שלא חיכית יותר
מידי.

רום
לא, זה בסדר, אני אוהב לחכות.

הוא נכנס לחדר. האישה מציצה לחדר בו הוא ישב ורואה שאין שם אף
אחד, היא סוגרת אחריו את הדלת, והחדר שוב ריק מאנשים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המליון הראשון
הוא תמיד הכי
קשה




אדולף


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/10/05 5:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רוני גמר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה