1. פנים. סלון. דמדומים.                                    
           

תומר יושב על הספה בקצה השמאלי שלה. הוא מביט לכיוונה של סיגל
שמשמאלו. סיגל יושבת על הספה בקצה הימני שלה. היא מביטה
לכיוונו של תומר שמימינה. במרכז הסלון על הרצפה ביניהם מונחת
מזוודה גדולה עמוסה וסגורה. תומר מעביר מבטו אל המזוודה. הם
יושבים בשקט, תומר מעשן סיגריה. הם מידי פעם מגניבים מבטים אחד
אל השניה.

תומר
את רוצה לשתות?

סיגל מהנהנת, אבל לא מוציאה הגה. תומר קם ממקומו ופונה למטבח.


סיגל
חזרת לעשן?

תומר חוזר עם בקבוק ג'יימסון חצי מלא ושתי כוסות ויסקי, בכל
אחת מהן קוביית קרח אחת. הוא מניח את הכוסות ומוזג את הויסקי.
הוא מתיישב על הספה במרכז, קרוב יותר לסיגל, ומכבה את הסגריה
במאפרה. הוא מגיש לה את הכוס. הם מקישים את הכוסות ושותים
לחיים, מקפידים להביט אחד בעיניים של השניה. סיגל מחייכת, תומר
עונה לה בחיוך. הם מניחים את הכוסות. השתיקה ממשיכה. תומר
מוציא סגריה נוספת, אבל אחרי מבט בפניה של סיגל מתחרט ומחזיר
אותה למקומה.
בסלון מפוזרים מספר ארגזי קרטון מלאים. חלקם סגורים ויש עליהם
כתובות שמגלות את תכולתם, וחלקם עוד פתוחים. ביניהם יש כן ציור
מקופל, ועליו נשענים מספר ציורים ושאר ציוד ציור.
סיגל מסתכלת על תומר. היא מלטפת את לחיו הבלתי מגולחת.

סיגל
איך אתה מצפה למצוא מישהי חדשה אם אתה לא מתגלח אף פעם?

תומר מחייך. סיגל מנשקת אותו על הלחי הדוקרנית. היא לא מתרחקת
אחרי הנשיקה. תומר מסובב אליה את פניו, פניהם מאוד קרובים. הוא
מנשק אותה בעדינות על השפתיים. היא עדיין לא מתרחקת. דמעות
מתחילות להצטבר בעיניה. דמעה סוררת אחת בורחת. תומר מנשק את
הדמעה ומלקק את שפתיו. סיגל מתקרבת אליו ומחבקת אותו חזק. תומר
אוחז בה כאילו הוא לא רוצה לעזוב אותה לעולם. סיגל מרפה את
האחיזה ומשתחררת משלו ונעמדת. היא לוקחת צעד אל הדלת ומרימה את
המזוודה. תומר נעמד גם הוא. הוא מחכה שהיא תסתובב אליו. היא
פונה אליו נלחמת להשאיר את הדמעות שלה בפנים.

תומר
למה את הולכת?

סיגל
זה נגמר. פשוט נמס לנו בין האצבעות ונעלם.

עוד דמעה זולגת לה. תומר מתקדם עוד צעד ומנגב את הדמעה עם
אצבעו. הוא מקרב את סיגל אליו ומחבק אותה חזק. הוא לוחש
באוזנה.

תומר
אל תלכי.

סיגל לא עונה. המזוודה נוחתת על הרצפה. היא מניחה את ידיה על
מותניו של תומר. כאילו רוצה להרחיק אותו ממנה אך אין לה את
הכוחות בשביל זה.

תומר
אני עוד אוהב אותך.

האחיזה שלה במותניו מתהדקת. היא עדיין שותקת. הוא מתרחק מעט
כדי שיוכל לראות את פניה הדומעות. הוא מנשק אותה. היא מקרבת
אותו אליה ומחבקת אותו בחוזקה. הם מתחילים להתנשק, ובתנועת
ריקוד צמוד פונים אל חדר השינה.

פייד לבלק. עולה כתובית של הסרט "דממה רועשת". נשמע מזרון חורק
ורשרוש מצעים.

סיגל (VO)
זה הסוף.

2. פנים. חדר שינה. לילה.                                    
             
תומר יושב במיטה שעון על הקיר. סיגל לצדו מביטה בעיניו, והוא
בעיניה. הוא משפיל את מבטו ולוקח סיגריה מהשידה ומדליק אותה.
סיגל זזה על המזרון שמשמיע את החריקות שלו ומתיישבת על קצה
המיטה לצדו של תומר. היא מפנה אליו את הגב. היא מכוסה חלקית עם
הסדין הלבן שמכסה בחלקו גם את תומר. היא לוקחת את כוס הויסקי
מהשידה ושותה את שארית הנוזל שנשארה בה. לאחר שהיא מניחה את
הכוס היא דגה את קובית הקרח ומשחקת בה בידה הימנית. קובית הקרח
נמסה בידה החמה ומטפטפת מבין לאצבעותיה. כל הזמן הזה תומר מביט
בה מנסה לראות את עיניה שהיא משתדלת להסתיר ממנו.

סיגל (VO)
פשוט נמס לנו בין האצבעות ונעלם.

קובית הקרח נמסה לחלוטין ולא נשאר לה זכר. תומר מבחין שהסיגריה
בידו מאכלת את עצמה ומחליט לכבות אותה במאפרה. ידו נמצאת מרחק
נגיעה מזרועה של סיגל. ידו כאילו בטעות מלטפת את הזרוע.
צמרמורת עוברת בכל גופה של סיגל בתגובה למגע העדין. תומר מחייך
ומנסה שוב לראות את פניה של סיגל שמזיזה אותן ממנו והלאה. סיגל
נעמדת, הסדין מחליק מעל גופה. ידו של תומר נשארת תלויה באוויר.
סאונד של תוכנית קומית בטלוויזיה עולה.

סיגל (VO)
אתה רוצה לצאת היום?

תומר (VO)
לא איכפת לי.

סיגל מתחילה להתלבש. תומר לוטש בה מבטים. גומע במבט כדי לזכור.


סיגל (VO)
לקחת סרט?

תומר (VO)
לא משנה לי.

סיגל לובשת את החולצה במהירות, כאילו היא מתביישת פתאום.
ומתיישבת על המיטה כדי לנעול נעליים. תומר לא מוריד את מבטו
ממנה.

סיגל (VO)
לעשות כל דבר חוץ מלבהות בטלוויזיה כל היום?

תומר (VO)
מה שבא לך.

סיגל (VO)
אני בסטודיו אם תחליט לעשות משהו.

הסאונד של הטלוויזיה נעלם. תומר מתקדם על המיטה והמזרון שוב
חורק. הוא מתקרב אל גבה של סיגל שיושבת על קצה המיטה, כמעט
מפחדת לגעת במזרון, וקושרת את השרוכים. הוא מרים את ידו כדי
לגעת בה והיא קמה מסדרת את הבגדים. המזרון שוב חורק כשהיא קמה.
סאונד של חנות רהיטים גדולה עולה.

סיגל (VO)
תרגיש איזה נוח הוא, הרבה יותר טוב מהמעפן שיש לנו.

תומר (VO)
אני לא חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, הוא נורא יקר.

תומר מעביר את מבטו מהמקום הריק שנשאר איפה שסיגל ישבה אל סיגל
שמסיימת ללבוש את הז'קט שלה.

סיגל (VO)
אתה תמיד חייב להיות פרקטי?

הסאונד של חנות הרהיטים דועך. סיגל שמה על ראשה את משקפי השמש
שאתם הגיעה. תומר מחייך אליה.

תומר
יש חושך בחוץ.

סיגל
אני אדליק את האור.

החיוך של תומר נמחק. סיגל מסמנת לו ביי עם ידה ופונה אל הדלת
של הבית. הדלת נעולה והיא לא מצליחה למצוא את המפתחות. תומר
רואה את זה ומבחין במפתחות על הרצפה מציצים מתחת למיטה. הוא
לובש את הבוקסר במהירות ולוקח אליה את המפתחות.

3. פנים. סלון. לילה.                                        
               

תומר מגיש לסיגל את המפתחות. היא מנידה את ראשה לאות תודה.
תומר מביט סביבו על הסלון ורואה שוב את כל הארגזים. סיגל
מבחינה במבטו.

סיגל
מחר...

תומר
אין לחץ.

סיגל פותחת את הדלת. לוקחת את המזוודה ויוצאת מהבית. היא נעמדת
בחדר המדרגות ומסתובבת לאחור למבט אחרון בתומר. היא מדליקה את
האור בחדר המדרגות ויורדת במהירות במדרגות. עד מהרה קול צעדיה
כבר לא נשמע. סאונד של עקבים בחלל ריק עולה.

סיגל (VO)
וואו, זה יכול להיות ממש טוב.

תומר סוגר את הדלת ומסתכל על הספה שמול הדלת.

סיגל (VO)
פה נשים את הספה שנקנה.

תומר מעביר את מבטו אל החדר השני, הריק מרהיטים.

סיגל (VO)
בחדר הזה אני אעשה את הסטודיו שלי.

מבטו של תומר ממשיך לנדוד ומגיע לחדר השינה.

סיגל (VO)
ופה יהיה חדר השינה, והמחשב שלך, שתוכל לכתוב כשאתה מסתכל על
המוזה שלך ישנה.

קול צחוקה המהדהד של סיגל מתפוגג. תומר מתיישב על הספה ומוזג
לעצמו עוד כוס ויסקי. הוא נשען לאחור ובוהה בטלוויזיה הכבויה.
על הטלוויזיה מונח עט מהודר בתוך המתקן שלו. סאונד של גבר שר
עם תיבת נגינה ברחוב ומלמול של הרבה אנשים בשפה זרה עולה.

תומר (VO)
אז מה את אומרת על ההפתעה שלך?


סיגל (VO)
אתה לא נורמלי, איך ארגנת את כל זה? ולחשוב שאני קניתי לך רק
עט נובע.

תומר קם ממקומו ומניח את הכוס הגמורה על השולחן ופונה לחדר.
הסאונד של הרחוב בפראג נעלם.

4. פנים. חדר שינה. לילה.                                    
           

תומר נכנס לחדר ומתיישב מול המחשב. הוא מדליק את המסך ודף לבן
מרצד מול עיניו. הסימן השחור מהבהב מחכה לתגובה ממנו. הוא כותב
את המילים: "היא הלכה." עוצר ומביט במה שהוא כתב. חושב. קולות
של ים עולים, מבטו נודד והוא רואה את שושנת הים מונחת על
השולחן לידו.

תומר (VO)
את הבאת את זה בשבילי?

סיגל (VO)
שתדע שגם במעמקים אני חושבת על החבר שלי, אפילו שהוא מפחד
ממים.

תומר מחייך וחוזר למחשב.

תומר (VO)
אבל את יודעת שאסור לקטוף אותם.

סיגל (VO)
אתה תמיד כזה פרקטי?

הוא כותב את המילים: "המוזה הלכה". וקם מהכיסא. הוא משתחל
למיטה נושם נשימה עמוקה. הוא לוקח את הסיגריות שיושבות ליד כוס
הויסקי של סיגל.

תומר (VO)
אני הפסקתי לעשן.

סיגל (VO)
באמת?

נשמע קול נקישת כוסות.
סיגל (VO)
הי, לא הסתכלת לי בעיניים.

תומר (VO)
אז?

סיגל (VO)
אתה מסתכן פה בשבע שנים של סקס רע.

תומר (VO)
אז אם ככה...

נשמע עוד קול נקישת כוסות וצחוק מתגלגל. תומר מעשן את הסיגריה
ומביט בעשן המיתמר מעלה, נלחם בדמעות שלא מאפשרות לו לשאוף את
הסיגריה, ובקולות שמתחילים להציף אותו, הוא עוצם את העיניים
ויש פייד לבלאק. לכל משפט של סיגל יש טון שונה

סיגל (VO)
קראתי את הסיפור שכתבת, זה עלי?

סיגל (VO)
אני נפרדתי מיגאל, אנחנו כבר לא יגאל וסיגל.

סיגל (VO)
אני חושבת שאני מתאהבת בך.

תומר פוקח את העיניים והתמונה חוזרת. הוא מסתכל על הסלולרי
שמונח ליד המאפרה.

סיגל (VO בטלפון)
אני שומעת שאתה מעשן, מתי תפסיק עם החרא הזה?

תומר (VO בטלפון)
כשאני אמצא אהבה.

תומר מכבה את הסיגריה במאפרה ונשכב על המיטה. הוא מפיל את ראשו
על הכרית ומסדר אותה. מבטו ממוקד בנקודה בלתי נראית. הוא נושם
נשימה עמוקה ודמעה בודדת מחליקה על אפו. הוא עוצם את העיניים.
ויחד אתם יש פייד לבלק. סאונד של מסיבה מתחיל לעלות.

גבר (VO)
תומר תכיר, אלה יגאל וסיגל. הם גרים בבית הנחמד הזה.

הכתוביות מתחילות לעלות כשברקע שלהן יש שיחת היכרות בין תומר
וסיגל.  

תומר (VO)
וואלה, יופי של בית. מעוצב מאוד יפה.

סיגל (VO)
תודה, עבודה שלי.

תומר (VO)
באמת? וואו, זה מה שאת עושה בחיים?

סיגל (VO)
עוד לא, אני לומדת עכשיו אמנות בבצלאל, אבל אולי יום אחד...
ומה אתה עושה?

תומר (VO)
בעיקר כותב, אולי יום אחד אני אתחיל את הרומן שלי, עדיין לא
מצאתי את המוזה שלי.

השיחה לאט מתפוגגת ואת מקומה תופסת המוסיקה של המסיבה שמתגברת
והופכת ל-אדיאגטית.