מכירים את ההרגשה הזו, כששני בני אדם נוגעים אחד בשני
יש שינוי טמפרטורה... ידו של אחד תמיד קרה או חמה יותר מידו של
השני.

יש לי דם חמים
לפעמים בלילות אני שוכב בנקודה המסויימת-בתנוחה המסויימת הזאת
שגורמת לי להרגיש ליטוף... חום... יותר חם מהיד שלי.
הדבר היחיד שיכול לשבור את הרגע המושלם הזה הוא גזר הדין האיום
הזה
שנגזר עליי, השעון המעורר.
ושוב. עוד יום קר של קיץ שמלווה בחמימות של קרני השמש בצד
השמאלי של האוטובוס
אני לא אוהב לשבת שם - השמש מסנוורת אותי למרות משקפי השמש
השחורות שאני שם על ליבי.
עוד יום חולף לו... עוד שבוע... חודש... שנה...
ואני.
אני עדיין מחכה... לחום הזה.
אולי הוא יגיע.
אולי בפברואר?

לפעמים בלילות אני שוכב בנקודה המסויימת - בתנוחה המסויימת
הזאת
שגורמת לי להרגיש ליטוף... חם... יותר חם מהיד שלי.
הדבר היחיד שיכול לשבור את הרגע המושלם הזה הוא גזר הדין האיום
הזה
המוות!!!

כי רק הוא יגרום לי להתעורר מהחלום... שלך.