השען לאחור. הרם רגליך למעלה, ככה הכי נוח לקרוא. תכין לך גם
משקה קר בהישג יד, סדר את המסך כך שיהיה בדיוק כמו שאתה רגיל.
קרב את הסיגריות, המצית והמאפרה. בדוק שהכל לידך, כי אחרי
שתשקע בקריאה לא תרצה שמשהו יפריע לך.


"עכשיו אני רוצה לשאול אותך"
אטיוד בגוף שני נוכח.


            דמיין לעצמך שאתה בעליה של חברת הייטק קטנה
ומצליחה למדי. יש לך ג'יפ שטח נוצץ, בית פרטי במושב לא רחוק
מתל אביב, אישה ייצוגית, מאהבת צעירה, ושני ילדים שזופים, בן
ובת, כמובן. אתה מכור לספורט אתגרי, מקפיד על אימון יומי במכון
הכושר האופנתי בעיר, ותחביבך הפרטי הוא טיפוס מצוקים תחרותי.
אתה אפילו משמש כסגן יו"ר האגודה הישראלית לטיפוס מצוקים,
אגודה שמורכבת מחבר'ה כמוך, יוצאי יחידות עילית של צה"ל,
יאפים, מצליחנים.



עכשיו, כשאתה יודע מי אתה ומה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי,
תכין את עצמך למסע. הרוטינה כבר מוכרת לך ממסעות קודמים: בדוק
שבמזוודת המסע הקבועה שלך עדיין ממתינים החפצים ששיכים רק אליה
- כובע חם, כפפות, מעיל, סדין תרמי, שק שינה. בדוק גם את תיק
הציוד - הפטישים, החבלים, הקרסים, הגלגליות, היתדות, ערכת
התרופות. אל תשכח להוסיף עוד כמה סטים של סוללות חזקות במיוחד
לפנס, וגם עוד כמה זוגות גרביים לא יזיקו. זרוק פנימה גם ספר
בעברית. משהו קל, למטוסים, אתה הולך לבלות בהם הרבה בשעות
הקרובות, ואתה הולך להיות לבד. למסעות הללו תמיד יוצאים לבד.



עכשיו אתה אומר לעצמך: מה הוא רוצה ממני הרמימי הזה? אתה כבר
מכיר אותו ממסעות קודמים. הוא ארכני, טרחני, ולא מקפיד על
הגהה. רק שלא יתחיל כאן עוד סאגה של מאה ושלושים קטעים, למי יש
כוח? בחום הזה?

תרגיע.

קול איט.

זה יהיה קצר. שלושה עמודים גג.

השען לאחור. הרם רגליך למעלה, ככה הכי נוח לקרוא. תכין לך גם
משקה קר בהישג יד, סדר את המסך כך שיהיה בדיוק כמו שאתה רגיל.
קרב את הסיגריות, המצית והמאפרה. בדוק שהכל לידך, כי אחרי
שתשקע בקריאה לא תרצה שמשהו יפריע לך.



אז לאן אתה נוסע? - לא משנה, כל זמן שימצאו שם מצוקים שניתן
לכבוש. מצוקים תלולים, מסוכנים. כמה שיותר - יותר טוב. הטובים
שבהם הם כמובן מצוקים שאיש עדין לא העיז לטפס, אך אלו כבר
נדירים כחד קרן. מאז הוכר הענף כספורט אולימפי התרבו מטפסי
המצוקים כפטריות אחר גשם. מספר אתרי המצוקים נותר לעומת זאת
בעינו. כדי לאתר היום מצוק-בתול יש להרחיק עד לקצווי תבל,
למקומות אליהם לא יהין אף בר דעת להכנס, מקומות כמו הרי
אפגניסטן למשל, מעוזם של אנשי אל קעידה הידועים לשמצה.



             אתה מגיע לקאבול, בירת אפגניסטן, בשעת לילה
מאוחרת. שדה התעופה נראה בדיוק כמו שדה התעופה של קאבול בשעת
לילה מאוחרת. אתה תשוש כמובן, אך נחוש, כמובן, להגיע במהירות
אל מחוז חפצך - העיר ג'לאלבאד, שבמזרח המדינה, בלב הרי הטורה
בורה. נהג מונית משופם מתרצה לקחת אותך לשם במחיר מפולפל,
ובארבע השעות הבאות אתם נוסקים במונית חבוטה מעלה מעלה בדרך
הררית משובשת. פנסי המכונית קורעים בקושי את החשכה, למזלך הנהג
האפגני מכיר את הדרך על בוריה. עם שחר הוא מוריד אותך במרכז
העיר, הקרובה ביותר למצוקי טורה בורה.  זריחה מחווירה את רכסי
ההרים. האוויר קר. אתה ממלא את ריאותיך, וגופך נדרך לבאות.



           אלף מצוקים כבר טיפסת ברחבי תבל, אך את המצוק
שייקרא על שמך עוד לא הצלחת להשיג, וכל זמן שלא עשית זאת, כמו
שאומר יו"ר האגודה הישראלית לטיפוס מצוקים, סוחר נשק אמיד שכבר
כבש כמה פסגות, "עדין לא חרטת את השריטה שלך על הגלובוס" מצוקי
טורה בורה הם המקום היחיד שנותר לך כדי להותיר שריטה שכזו. בין
רכסי ההרים התלולים נותרו כמה אתרים חפים מתיירי-מצוקים,
שמיקומם מועבר מפה לאוזן, רק למקורבים. אל אחד מהנידחים שבהם
מועדות פניך.



              מדריך  מקומי עקום רגליים מוליך אותך במורד
שביל עיזים תלול אל מדרונות ההרים. מכאן תמשיך בגפך. אתם
קובעים שיבוא לאסוף אותך בעוד יומיים, והוא נעלם. אתה נותר
לבדך. רק אתה והמצוקים האימתניים שמתנשאים מעליך, כהים ולחים.
הנה, אתה חושב, המקום בו תחרוט את הברוך ג'מילי שלך על
הגלובוס. אתה לוקח את הזמן, מתכנן בקפידה את המסע מעלה, בוחן
נתיבים אפשריים, בודק את חוזק הסלעים ומידת חלקלקותם. כמו בטקס
דתי אתה מקדש את הציוד לו תידרש. חוגר הכל בקפדנות של מקפלת
מצנחים. התרוממות רוח גדולה מפעמת בך. קור וחום מתערבבים. אתה
מזיע מהתרגשות.



         שעות מאוחר יותר המצב נראה בכי רע. בערך בשליש הדרך,
בגובה עצום, אתה מוצא עצמך דבוק לקיר חלקלק שמתנשא אל על גבוה
מעליך, ומתפורר בכל פעם שאתה תוקע בו יתד. אתה זז בקושי, מחפש
כמעט בייאוש זיז להניח עליו את הרגל ולדחוף עוד חצי מטר מעלה,
ואז קורה הבלתי יאומן - רגלך מחליקה על הסלע הרטוב, אתה מאבד
לשבריר שנייה את שיווי המשקל, ושבריר שניה אחר כך גם את קור
רוחך. אצבעותיך מתאמצות להיאחז בסלע - לשווא, משקלך תולשן משם.
אתה ניתק מהמצוק,

ונופל.



ונופל.



ונופל.



זהו?



לא. יש לי עוד שאלה לשאול אותך.

מדרגה במצוק, עשרים מטר תחתיך, מצילה את חייך. אתה נוחת על
משטח חול קטן, תלוי בין שמים וארץ. לוקח לך כמה דקות להתאושש
ולהבין שברכך נשברה. עכשיו אתה בעליה של חברת הייטק קטנה
ומצליחה שתקוע עם רגל שבורה על מצוק בלב הרי הטורה בורה
שבאפגניסטן. איך לעזאזל סחבו אותך לפה? ומה זה חשוב עכשיו? אין
דרך חזרה.


הערב יורד, המעלות צונחות מתחת לאפס, אתה רועד מקור. התיק שהיה
על גבך נעלם בנפילה, ואיתו הסדין התרמי שיכול היה להצילך
עכשיו. הרוח שורקת בחשכה. אתה נדחק אל קיר המצוק, מחפש פינה
מוגנת, כשלפתע משום מקום נפער בחשכה סדק בין שני סלעים. בכוחות
אחרונים אתה נדחק לתוכו, אין לך שום סיבה להסות את נאקות הכאב
שלך.

זו מערה טבעית, והיא מתרחבת ככל שאתה מעמיק לתוכה. ההד ששב
מהרעש שאתה מקים מקבל נפח. יש לך מצת בכיס. זיפו. האור הדליל
מאיר אולם מקומר, ופתח חשוך מעברו השני. במרכז המערה, בעיגול
מרושל, מונחות אבנים סביב מה שהייתה פעם מדורה. לוקח לך זמן
להבין זאת, אבל מישהו היה פה לפניך, וכיוון שלא נראה שהגיע
לכאן בנפילה, כפי שהגעת אתה, הרי שהפתח האפל מעברו השני של
האולם מוליך לאן שהוא. הפחד והכאב מתערבלים בחוסר הברירה. אתה
חייב להחלץ מפה, הברך במצב נורא.



הפתח האפל מוליך אל מסדרון טבעי בין הסלעים, עד חלל נוסף, גדול
מזה בו התחלת, וממנו לחלל נוסף, ועוד אחד. זו שרשרת מנהרות,
וככל שאתה מעמיק בתוכן מתרבים הסמנים לזהותם של אלו שכבר היו
כאן לפניך. כשאתה מגלה ארגז נשק ריק, עם כיתוב באותיות ערביות,
מוסרים הספקות האחרונים - בדרך לא דרך נלכדת במנהרת ציפעוני אל
קעידה, אחת מאותן מערות שלא הצליחו לחשוף הכוחות האמריקאים.
באורה הדליל של הזיפו נידמת המערה כנטושה, אך עניין זה אינו
מוריד מהרעד שמשקשק את כל גופך, ולא רק מהקור.



על שולחן עץ רעוע אתה מגלה כמה דפי נייר. אתה מנער אחד מהם
מהאבק שדבק בו, מקרב אליו את האור וקורא את המילים הבאות:



אולד גייט



קינגס רוד



פניגטון



טביסטוק פלייס



רק אחר שאתה מסיים לקרוא אתה מבין שהמילים שקראת נכתבו בעברית.
וכמו לאשרר את את הידיעה המדהימה הזו הוסיף מישהו בתחתית הדף,
בכתב יד מרושל של קיבוצניק "בלי פדיחות" עם סימן קריאה קטן.
אתה ממהר לנער את שאר הדפים - זו אינה טעות. כולם כתובים
בעברית. תורות קרב שלמות, בדיוק כפי שלמדו בקורס הקצינים של
בה"ד 1, תדריכים מפורטים על פיצוץ ענק בלונדון, פיצוץ שעד כמה
שאתה יודע, עדיין לא התרחש.



עכשיו אני רוצה לשאול אותך:

מה אתה עושה עם כל המידע הזה?