ילדונת, תסתכלי אליי. כואב לי לראות את העיניים שלך שבוכות.
אפילו שנדמה לך שאי אפשר לראות.
ומאחורי החיוך הקורן, והצחוק המתגלגל,
אני רואה שלבך שוב נופל.

תני לי אותו, הוא כבר סדוק מאוד,
אחבר לך את חלקיו השבורים.
ואם תתני לי לראות קצת עוד,
לא תשברי שוב לרסיסים.

ילדונת, תסתכלי אליי. למה את שותקת?
לעולם לא בוכה, ורק צוחקת.
איך שהתבגרת בכמה שנים.
זה עושה בלב קמטים.

ילדונת, תסתכלי אליי. האש שבך כבויה.
אני אתן לך דלק, לחדש את הלהבה.
אני רוצה לראות את חיוכך המאושר.
למרות שלבך כבר לא אותו דבר.

לא, לא, יקירתי, אינך מבינה.
הלהבה שורפת, אני על אש קטנה.
הלב שלי אצלו, לא יוחזר לעולם.
לי לפחות הוא הותיר את הדם.
העיניים עכשיו תמיד כבויות,
יש דברים שעדיף לא לראות.
אני בכלל חלולה מבפנים,
ואל תדאגי, לעולם לא יספיקו להיות לי קמטים.

ילדונת קטנה, את עוד לא מבינה.
וגם אם סבלת הרבה בחיים,
יש כל כך הרבה רגעים יפים.
בכל טוב יש רע, בכל רע יש טוב,
אל תפסיקי להאמין, אל תפסיקי לאהוב.
אושרך הוא אושרי, לבך הוא לבי,
אתן לך מכוחי, אם לא תשברי.