הימים האחרונים היו מטורפים, אני בכלל לא בטוחה שאני זוכרת.
על צג הפלאפון הופיע מספר שאני לא מכירה. בד"כ לא הייתי אפילו
טורחת לענות, זה בטח סתם עוד בחור שהשיג את המספר שלי איכשהו.
אבל הפעם חששתי שזה יהיה הגינקולוג, אז עניתי. זה לא
הגינקולוג. ניתקתי, זרקתי את הפלאפון בכעס, והמסך שלו נסדק
קצת.
אמבטיה, אמבטיה טובה. זה מה שאני צריכה.
לקחתי שלוק אחרון מבקבוק הוודקה במקרר, ופתחתי את ברז המים.
איך אני תמיד מצליחה להסתבך ככה.
לעזאזל.
זרקתי את הבקבוק על הקיר, הוא התנפץ ברעש. אני אוהבת רעש של
זכוכית מתנפצת.
נעמדתי מול המראה, והסתכלתי לעצמי בעיניים. כמעט כל בחור
שפגשתי בחיים אמר שהעיניים שלי משכרות. אבל אני שונאת אותן.
בעצם, אני שונאת כל דבר בי. שונאת את היופי הפלסטי הזה. שונאת
להיות ברבי זנותית במיוחד.
אספתי את שיערי הארוך, סגרתי את הברז. אולי אני אתקלח אח"כ,
עבר לי החשק.
הסתכלתי במראה, מנסה לבדוק אם כבר יש לי בטן. אוף, נו, אני
חייבת להפסיק להיות בטוחה כל כך, התוצאות של הבדיקה עוד לא
הגיעו. פאק. מה יהיה איתי עכשיו? למה אני כ"כ מטומטמת?
הרמתי את אחת מהזכוכיות מהרצפה.
מוזר, אף אחד מעולם לא שם לב לכל הצלקות בגוף שלי. למרות שכל
כך הרבה אנשים נגעו בו.
רעש של מפתח. היא הגיעה. זרקתי את הזכוכית על הרצפה, ונכנסתי
מהר לאמבטיה. המים נצבעו באדום. ניסיתי להראות כמה שיותר
רגועה.  
היא פתחה את הדלת וחייכה אליי. אמרה משהו על חלב סויה של
תנובה, נשקה לי, והלכה.
אני בחיים לא אוכל לספר לה.
היא נפלאה כל כך, מה שאני עושה לה פשוט לא מגיע לה.
אני חייבת להחליט את מי אני אוהבת, וממה אני נהנית יותר.
אוי, נו, למה אני מדברת שטויות?
ברור שאני אוהבת נשים. ברור שאני אוהבת אותה. ברור שהכי כיף לי
איתה.
אני רק לא מסוגלת להבין איך יצר ההרפתקנות שלי מכניס אותי כל
לילה למיטה אחרת.
אולי כי זה גורם לי להרגיש בוגרת וחופשייה, ופחות כמו סתם
תיכוניסטית ממוצעת.
אולי כי אני אוהבת הנאות רגעיות, ושמה זין על העתיד, שבטח לא
יגיע כי אני אמות מההפלה או משהו. אוף. אני בכלל לא צריכה
הפלה! למה אני כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי שכן?
הכנסתי את ראשי למים. זה קצת כמו לבכות, רק שהדמעות הן לא שלי.
לפחות הדם כן.
ניסיתי להיזכר איך קראו לבחור הזה, מאתמול בלילה. וכאב לי הראש
כל כך.
פתחתי את מכסה הביוב, התלבשתי, ויצאתי.
היא ישבה על הספה, עם כוס קפה ביד. כל כך יפה.
התיישבתי לידה. הייתה איזו תוכנית ריאליטי מטופשת. ניסיתי
לשקוע בה ולשכוח את כל הדברים שרצים לי בראש עכשיו. היא הסתכלה
עליי במבט דואג. היא תמיד מצליחה לקרוא אותי. תמיד.
חיבקה אותי, אמרה שיהיה בסדר, ששום דבר לא צריך לגרום למישהי
מדהימה כמוני להרגיש רע. מדהימה. ממש. כואב לי להרגיש את
השפתיים שלה, שמאמינות לכל השקרים שלי, שבטוחות שהן היחידות
שנוגעות בי.
היא ליטפה את שיערי בעדינות, והציעה לי סיגריה. מעניין אם מותר
לעשן בהריון.
שאפתי את העשן לריאותיי, בדלי הסיגריה נפלו על חולצתי, ועשו בה
חורים קטנים, אבל לי לא היה אכפת. גם לה לא. היא רק חייכה חיוך
מודאג והסתכלה אל תוך העיניים שלי.
לכי לישון, זה יעשה לך רק טוב. כבר לא יודעת אם שמעתי אותה
אומרת את זה, או שזה הקול בראש שלי. קמה, ואוחזת בידי, היא
מובילה אותי למיטה. קצת אלכוהול ואני ישנה כמו תינוקת.
3 אדויל למנוע הנגאובר עתידי, היא נושקת על צווארי, ומעבירה יד
על גופי.
לילה טוב בשתיים בצהרים. צריך לישון פעם בחודשיים.
הפלאפון מעיר אותי כל 10 דקות, אבל אסור שהיא תשמע אותו לפניי.
שמעתי את הדלת נסגרת, היא בטח הלכה לקנות אוכל לחתולים. ראיתי
שנגמר.
מתקשרת לגינקולוג, לא, אין תשובה. המזכירה תוהה אם אני באמת בת
16, או שזו טעות במחשב. ומודיעה שהיא לא מאמינה לי. והיא ראתה
אותי, והיא ראתה ילדות בנות 16, ואין מה להשוות. אבל כל זה לא
מעניין אותי עכשיו, ואני אומרת לה שאני ילידת 90', ושאם יש
תשובה שתתקשר מיד. היא מאשרת. אני מנתקת. אני אשתגע בסוף.
דפיקה בדלת. לבשתי חולצה פחות קרועה וקמתי, זה היה אותו בחור
מאתמול בלילה. חיבוק, כן, אני בסדר. מצטערת על אתמול. הכל
בסדר, כן, תודה. אה, הם של חברה שלי. יש פה הרבה. הם לא
שורטים, והם מחוסנים, אתה יכול ללטף. קפה?
הוא שם עליי את ידו, ואומר שעכשיו, כשהקיבה שלי כבר יותר ריקה,
ואני על פחות אלכוהול, הוא רוצה לשמוע מה קרה.
זה מיותר. כן. אני צריכה לסלק אותו מכאן לפני שהיא תחזור. לפני
שאני אעשה משהו שאני אצטער עליו.
היא נכנסת. אוף, זה מתחיל להראות כמו פרק של סדרה עם תסריט
גרוע.
אני מכירה ביניהם, הוא נדהם לשמוע שאני לא אוהבת גברים. חבל על
היופי שלי, חבל שהוא לא יעבור בתורשה. שמעתי את ההרצאה הזו
המון פעמים, רק עכשיו יצא לי להרהר אם אולי בכל זאת אני אוותר
על ההפלה. רגע, אני לא בטוח צריכה הפלה! לעזאזל עם זה כבר.
היא מחבקת אותי ואומרת שמצבי לא טוב עכשיו, ועדיף שילך. הוא
מבקש להישאר. הוא לא יפריע, הוא מבטיח. והוא לא יכול לחזור
הביתה עכשיו.
הוא אמר שבגלל זה הוא התקשר קודם. אה, זה היה הוא. ביקשתי
סליחה, ואמרתי שאין לי כוח להישאר לשבת איתם.
הכל קורה מהר מדי. עוד מעט היא תשמע ממנו כל מה שקרה, ואני לא
רוצה להיות בחיים כשזה יקרה.
היא אוחזת בידי, ובאה איתי, פותחת את הריצ'רץ' של החצאית שלי,
ונעמדת מולי, עם חיוך זדוני, ואני יודעת שגם הלילה אני לא
אישן. אבל למי אכפת.
בבוקר אני קמה עם הנגאובר מטורף, מרגישה את שערה על כתפיי. שמה
על עצמי משהו, ומתיישבת במטבח. רק כשראיתי אותו נזכרתי שהוא גם
אצלנו.
3 כוסות קפה, ושמיכה פרושה על הרצפה. הוא לא הולך לעבודה כי
אין לו אחת כזו. ולי אין כוח להעיף אותו מהבית, למרות שהוא
מפריע, קצת. הוא בטח שמע אותנו אתמול בלילה. אם לא ראה. אני
שונאת להפוך לכוכבת פורנו זולה.
הוא אומר לי שאני יפה, ומנשק אותי. לא היה לי כוח להתנגד, וזה
לא ממש הפריע לי. היא באה והסתכלה עליי בחיוך. מסתבר שגם לה זה
לא ממש מפריע. מעניין מה היא תחשוב אם תדע ששכבתי איתו.
כל פעם אני נזכרת כמה אני אוהבת את הילדה הזו. טוב לי להסתכל
עליה. טוב לי להיות איתה. טוב לי לגעת בה. טוב לי לנשק אותה.
אני אוהבת את התמימות הזו שלה. זה מרגיש אחרת, איתה.
אני משעינה את ראשי על כתפה. הוא מחייך. אני שונאת את האנשים
הטיפשים האלה כל כך. גברים שאוהבים לבהות בלסביות. זה מטופש.
פשוט מטופש.
הוא נוגע בי. אני שונאת אותו יותר ויותר כל רגע.
היא מזכירה לי שאנחנו מאחרות.
לובשת חולצת בית ספר שחורה וגזורה שיש על הרצפה, ומכנסיים
קטנטנות, ושמה על עצמי תיק עם כמה ספרי פיזיקה. בעצם, זה בדיוק
מה שאני לובשת גם עכשיו. היא נעמדת לידי, נדמה לי שהיא לבשה
חצאית. כן, וגרבי ברך. אני כמעט בטוחה.
הוא אומר שחבילת סיגריות ואולר שבולטים מכיסים של מכנסיים
קטנטנות זה סקסי. אני אומרת שהוא טיפש.
איחור קל, המורה ללשון מזיינת את השכל על הבגרות שבוע הבא.
המורה לספרות החזירה לי את העבודה ואמרה שאני כותבת מדהים כמעט
כמו שאני נראית. גלגלתי עיניים. לו רק הייתי כותבת על משהו
שהוא פחות אני.
באמצע שיעור פיזיקה, פלאפון.
אני בהריון.
אני בהריון.
אני בהריון.
3 סיגריות בדרך לקיוסק. ווודקה, זה מה שאני צריכה.
הייתי צריכה לדעת שיש לי אינטואיציה טובה.
הוא מבקש תעודת זהות, אני מחייכת, ומתכופפת, כאילו לקשור את
השרוכים.
אני נראית לך בת פחות מ-18?
וודקה? צ'ק.
סיגריות? צ'ק.
אני הולכת לים. זה בערך 3 קילומטר ו-5 סיגריות מהבית שלי.
מתיישבת על דיונה ומוציאה את האולר. כשנגמר לי הכוח אני נשכבת
על החול החם ועוצמת עיניים. שומעת איזה "היי, בובה" מרוחק,
מרגישה שמישהו נוגע בי, ונדמה לי שהמכנסיים שלי כבר לא עליי.
פתאום, תחושת חמימות עוטפת אותי, ואני נרדמת. כשאני קמה אני
במיטה עם גבר זר, שהפנים שלו נראות מוכרות. ממלמל משהו על כך
שכבר נפגשנו באיזה הופעה לפני שבוע, והוא רצה להזכיר לי כמה
כיף היה. הוא נותן לי קצת וודקה ויורד לי. ואני רק אומרת שנגמר
לי הכוח ושואלת איפה הבגדים שלי.
נמאס לי מהשגרה הזו. סמס. בואי נבריז. לעזאזל, היא בבית ספר.
אני שואלת אם הוא יכול להקפיץ אותי הביתה. הוא אומר שנחמד
להיות איתי כשאני שיכורה.
כשיצאתי מהאוטו הוא נישק אותי, ונתתי לו את הכאפה הכי חזקה אי
פעם.
בית. אני מגיעה קצת מלוכלכת. מבטים שואלים, הייתי בים. שיעור
פיזיקה, הברזה של שעתיים. זה כל מה שהם צריכים לדעת.
הוא אומר שהחיים שלי סוחפים תמיד ואני אומרת שהוא טיפש. היא,
כמו תמיד, רק מחייכת, וזורקת עליי את החצאית שלה. הוא אומר שגם
היא סקסית. אני אומרת שהוא טיפש.
היא מדליקה סיגריה ושואפת בהנאה את העשן.
אני מוציאה את הוודקה הכמעט-ריקה מהתיק שלי.
היא מעבירה לי את הסיגריה, ואומרת שהשלוק האחרון הוא תמיד הכי
טוב.
אני אוהבת אותה כשהיא שיכורה.
אני אוהבת אותה תמיד.
הוא הביט בנו וחייך. אני רק המשכתי לשנוא אותו.
את נראית מאושרת. היא פלטה. או שזה היה הקול שבראש שלי. הם כבר
די נשמעים אותו דבר.
הוא מלמל משהו על זה שהוא לא היה מאמין שאני רק י"בניקית.
אמרתי לו שאני רק יודניקית, ושהיא הי"בניקית מבינינו.
הוא הביט נדהם ואמר שהוא הולך לקנות עוד וודקה.
היא זרקה את הבקבוק על הקיר, אני אוהבת רעש של זכוכית מתנפצת.
בדלי הסיגריה שוב עשו חורים בחולצתי, היא הרימה אותה מעט
וליטפה את גופי בעדינות, פותחת את הכפתורים במכנסיים הקטנטנות.
ואני רק ניסיתי לחשוב איך אני אומרת לה שאני בהריון.
הרגשתי את הלשון שלה בתוכי, וחשבתי כמה זה מוזר, שרק לפני שעה
הייתי בתוכי לשון אחרת. וכמה שזה מגעיל. אני מגעילה אותי. היא
ליטפה את שערי ונישקה אותי. לבשתי שוב את בגדיי, התיק עם ספרי
הפיזיקה עדיין על כתפי. היא התקרבה, העברתי את ידי על גבה
והפשטתי אותה לגמרי. כשהוא פתח את הדלת היא פתחה משהו אחר
לגמרי. אבל זה לא גרם לנו להפסיק, ולא היה אכפת לשתינו שכרגע
אנחנו בשבילו לא יותר משתי בחורות שהוא נהנה לראות מזדיינות,
ובעצם, ממש כמו כוכבות פורנו זולות.
היא קמה ולקחה מידו את הוודקה, ושתתה חצי בקבוק בשלוק. ופתאום
התחילה להקיא. בתוך הבקבוק, עליו, עליי, ועל גופה העירום. היא
השתטחה על הרצפה, וראיתי את הכאב מחלחל בילדה שלי, שאני כל כך
אוהבת. רעדתי, קמתי, חיבקתי את הגוף שלה, שנעשה קר כמו קרח.
מיששתי את הדופק. ראיתי את עיניה חסרות ההבעה. ופרצתי בבכי.
הוא נעמד מאחוריי. אח"כ התיישב, והוריד את המכנסיים שלי. כאילו
לא קרה כלום, נכנס לגוף שלי. זה כאב. לא יכולתי יותר. הסתובבתי
ונתתי לו כאפה. חזקה כמעט כמו זאת שנתתי לבחור שאנס אותי כמה
שעות קודם. חיים סוחפים, עד שהם מגיעים לסכר.
הוא נעמד מולי, לו הייתי אוהבת גברים לא הייתי עומדת בפניו.
עיני ים, גוף שרירי שכזה. וזה הגעיל אותי. תראה מה עשית,
לעזאזל.
הילדה שלי מתה.
היא מתה.
היא מתה.
עדיין לא עיכלתי.
התקשרתי למד"א, ואז הוא הצמיד את האקדח לרקתי, ואמר שאם אני לא
באה איתו למיטה עכשיו, הוא מצית אותה. את כל היופי שלה. את כל
הקסם שבה. ממש מול העיניים שלי. הבטתי בפחד, ואח"כ בזלזול. סקס
בלי אהבה לא שווה כלום. הוא אמר שסקס איתי שווה הרבה. הלכתי
איתו.
הוא אמר שהדמעות שלי כשאני בולעת הרבה יותר טובות עכשיו. אמרתי
לו שהוא טיפש. הוא נגע בי, ונגע בי, ונגע בי, ולא הרגשתי כלום.
לא הייתי מסוגלת להרגיש. קלטתי שזו הלשון השלישית שנכנסת אליי
בשעה האחרונה.
שכבתי איתו, תוהה אם לספר לו שעוד כמה שעות אני עומדת להרוג
משפחה שלמה.
שנאתי אותו. מגיע לו שאני אהרוג את הבן שלו. הוא הרג את הילדה
שלי, את הילדה הכי מדהימה בעולם. זה שווה להפוך לרוצחת, את הדם
שלה אסור לבזבז. את הדם שלי עוד מילא.
כשהרגשתי שהוא נרדם. קמתי, לבשתי את החולצה השחורה והגזורה,
והמכנסיים הקטנטנות. שמתי את האולר והסיגריות בכיס, ואת בקבוק
וודקה מלא הרעל בתיק, עם ספרי הפיזיקה. שלפתי את האקדח. ירייה.
הוא דימם קצת, ומת. ואז עשיתי דבר שכבר רציתי לעשות המון זמן.
יריתי. קודם בבטן. אח"כ בלב. אח"כ ברקה. והנחתי את האקדח בידו.
מוות נעים, מלמלתי. הרגשתי חום. הרבה הרבה חום. ואז כלום.
שחרור, הקלה. ראיתי אותה בכניסה לגהינום. היא טענה שנשים
ששוכבות עם נשים אמורות להיות שם, והמלאך בכניסה אמר שהיא סבלה
מספיק בחיים. לפחות במוות כדאי להנות. התחבקנו, התנשקנו, והוא
אמר שאני צריכה ללכת לגהינום. אבל אז באה מלאכית אחת יפהפייה,
ואמרה שגם אני סבלתי לא מעט. רצנו יחדיו בשבילים מוריקים,
טבלנו בנהרות הקסומים, התנשקנו ביערות פראיים. ולא הייתי עם אף
גבר אחד. סיפרתי לה הכל, היא סלחה לי, ואמרה שאני לא אשמה שאני
יפה כל כך. ובכלל, שבתור ג'ינג'ית היא הייתה מתפלאת אם הייתי
שוכבת עם פחות מ-10 גברים. החלטתי שצריך לספר לה איך היא מתה,
ובכלל, לראות איך נראים החיים שלנו. וזו התוצאה.
זה לא נורא כל כך למות. אין פה וודקה, סיגריות, וסקס. אבל יש
כאן ספרי פיזיקה. ואותה. וזה נהדר.