הוא היה לא היה כמשב רוח משיב רוחה כל לילה
אל עמודי תמיהה מפוסלת חול מזוכך ונוקשה
והיו שמותיו מרחפים באוויר המוזר כמו חשוף אך חשוך
ונוקש הלם מילים ורטט חשמלי חלף בהן לאמור
אהבתיך
ומהי האהבה אם לא קרן נובעת מעמקי תהומות
מרפרפת סוחפת מעוורת חומקת
לוטפת נשיקות שצלילן ענבלים
ומהי אם לא כחרב המתהפכת
חומקת נושכת נוקשת
מרוקנת באה והולכת
ושמותיו מרחפים באוויר המוזר
ולא שב כאשר שב
והשווא היה

-

ככה, על חוד הצער
גלים מתנפצים במשובת שבלולים כסופי עין
כאילו כלום לא קרה
ועולם כמנהגו
יולד רוחות וגשמים
והקיץ חלף