נזרקתי על הריצפה ויכולתי ממש לראות איך הרגלים שלו ושל כל
החברים שלו רומסות אותי, ומה נשאר בי? רק ניצוץ בוער אחד של
תיקווה. אני יודעת שזה עומד לבוא, נעל על הראש וזהו אני אהיה
כבויה לתמיד. ברקע אני שומעת מוזיקה חזקה. אני נזכרת איך שהוא
הוציא את הקופסה שהייתי סגורה בה כל הזמן, הוציא אותי לחופשי,
הוא ממש הדליק אותי בשניות הראשונות שנפגשנו, ואני העלתי  עשן
מרוב שמחה, החברים שלו גם לקחו עלי סיבוב, רקדו איתי והוציאו
ממני את המיטב.
אחרי בערך שבע דקות הייתי גמורה, ולא נשאר לי כבר כלום להציע
על הרחבה. חזרתי אליו הוא נתן לי נשיקה ארוכה וקצת רטובה
והרגשתי את הסוף. הרגשתי איך הוא שואב ממני את שארית חיי
הקצרים ואז זה נגמר, הושלכתי אל הקרשים, בלי מילה טובה, בלי
תודה.
אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שתבוא אחרת, אולי עשר דקות,
מקסימום חצי שעה, עד שהוא ילך לבר ויקנה לעצמו עוד איזה רד בול
עם וודקה ואז הוא ידליק איזה אחת חדשה. לא הרבה יותר טובה ממני
אבל ממש דומה והוא ינצל אותה בעוד היא תתמסר לו לחלוטין. בעודי
שוכבת על הריצפה וחושבת מתי יבוא סופי אני יכולה לראות עוד
מאות אולי אלפי סיגריות שמתו באופן טבעי.