שקיעה, עלטה,
הליל בא.
סדרת ברקים מפלחת,
שמא אותות ההשגחה.
אחריה מרעים הרעם,
האווירה משתנה.
הכול באי שקט,
פורצת סערה.
מימטרים עזים קולחים,
ממלאים האדמה.
הסערה מזעזעת היקום,
מטביעה את חותמה.
ככל שתגבר
כך תשאיר את רישומה.
זו יצירת הטבע,
אין שני לה.
האם אין זו הדרך
שבה מתפרצת השירה?
ספטמבר 2005 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.