הקול  מעברו השני  של  קו הטלפון נשמע  מרוסק . הוא תרץ זאת
לעצמו  בלילה הלבן, שעבר עליה ועליו בצ'יטוט  בלתי פוסק.
צ'יטוט שהלך והעמיק .העמיק והתהדק ככל שנקפו השעות.
כן, זו אני מונה.
חשבתי המון על מה שדברנו הלילה בצ'ט.
אסור שהשנאה והכיעור יפגעו ביחסים שלנו.
חלף חודש וחצי מאז שנפגשנו בחדר הצ'ט באתר שלך ואני מרגישה
שהכרתי אותך כל חיי.
כן. כל חיי זה  שש שנים לפני שנולדת.
לחשוב שכמעט החמצתי אותך כשנשמעת לי ילדותי ומגושם מדי ואיימתי
לעזוב את החדר. אני מודה לאלוהים שנתן לך את הכח להתעקש
ולעניין אותי גם אחרי שלושת משפטי החסד שאני נותנת לכולם לפני
שאני נוטשת לחדר הבא. זה רק האתגר שהעמדת בפני   לעמוד עוד רגע
מול הריקנות הנוראה של חיי.
ואיזו ריקנות. הפלירטוטים הזנותיים ברשת כמו גם ההתפקרות
הכפייתית עם החברה של התנזים. שניים שלושה ביחד. כל לילה. הכל
כדי למלא את החלל שנפער בי מאז מותו של  אבא  בכלא הישראלי..
ואולי ,כמו אצלך, החלל היה שם כל הזמן כמו חור שחור שבולע הכל
ונשאר ריק. רק אתה, אופיר, הבחנת בו . ורק אתה תוכל למלא אותו
באמת...
לא, אל תנסה ל עמעם את המסר כדי להקל עלי את הכאב החד של
הריקנות .שמרתי את כל הצ'טים שלנו.
עכשיו אני רוצה לגעת בך. להרגיש את גופך הפיזי, לא הוירטואלי.
חי , נושם. לשים את אזני על ליבך ולשמוע את הדופק. האם דופק של
יהודי מהיר או איטי מדופק פלסטיני. עד שלא אשמע  לא אדע. תוכל
גם לשים את אזנך על לבי או במפשעתי ולשמוע דופק פלסטיני אמיתי.
לא וירטואלי. וכמה שניות לוקח לדופק יהודי להיאלם דם .כמו
לפלסטיני. אם לא אגע לא אדע.
בוא אלי היום. אופיר. אל תענה לי. חכה לי באגד אני אלבש לבן.
אל תדאג אתה תזהה אותי מהתמונה ששידרתי   לך באימייל.
אני מקווה שבמציאות אפתיע אותך לטובה..
אופיר נשק לאפרכסת, צלצל לחברו הטוב תום שכבר יצא לבית הספר
והשאיר את ההודעה הבאה.
"מצאתי את אהבתי ואני נוסע אליה. אם לא אגיע מחר, שמח בשבילי.
אם לא תשמע ממני מחרתיים, בכה אך זכור שהייתה לי אהבה"