"את זוכרת את הימים שהיינו יושבים על החוף שעות עד שמחשיך,
ששמענו את רעש הגלים המתנפצים על החוף והסלעים,
ואת הכוכבים המנצנצים מרחוק,
וכמובן איך אפשר לשכוח את האור הלבן שלך,
היו אלו זמנים שיכלנו לעשות הכל,
בשקיעה ובזריחה,
הוגבלנו ותמיד נהיה מוגבלים,
הודנו בזה בעבר המרחק גדול מדי,
אך תמיד ננסה,
תמיד נסתכל בזמן שהאור מופיע,
נשמע את הגלים מתנפצים על החוף,
והכוכבים שמנצנצים יאירו ויעלמו,
ואנחנו גם אנחנו... "
"ששש..אף מילה יותר,
הזמן שנשאר,
הוא שלנו"