"אני הולך להכין לי קפה" אמרתי לאלון הקמב"ץ קצת לפני הישיבה
השבועית שלנו עם קצין האג"ם, "רוצה גם ?" שאלתי. "כן, עם שניים
סוכר" ענה לי אלון וחייך לאות תודה, תמיד זה היה שניים סוכר,
בתה, בקפה שחור בחלב חם, בחור מוזר. אני אישית שותה בלי סוכר,
אבל יש אנשים שמעדיפים מתוק, ככה זה. ירדתי לקומה התחתונה
בדרכי למטבחון להכנת הקפה, כאשר הגעתי לקצה המדרגות שמעתי מספר
צעקות מחדרו של אופיר, קצין האג"ם,  "גם לי, גם לי !"  איזה
יופי , מה נפל עלי ? כולו הצעתי לחבר טוב קפה, פעם בשנה שאני
עושה טובה ומכין קפה, ופתאום נפלו עלי שמונה קפה עם שניים סוכר
לאופיר - קצין האג"ם , ולשאר הקצינים, באסה ! אבל רק לחמור
מראים חצי עבודה, או שאולי זה לקוף או לשור, אני תמיד מתבלבל
עם כל החיות הללו. רוצים קפה ? יקבלו קפה. כמו שרק אני יודע
להכין. התכוננתי להכין להם את הקפה הטעים ביותר שהם שתו אי
פעם. הגעתי למטבחון, את הכוסות החד פעמיות מיד מצאתי, שבע
במספר בדיוק לפי מספר האנשים, אופס חסרה לי אחת, קצת חיפוש
ברחבי המטבחון - מטר על מטר, והכוס החסרה נמצאה, מתחת לארון.
שום דבר שקצת נשיפות ומגבת שלא ראתה כבר חצי שנה אמבטיה לא
יפתרו. חלב - יש, קפה  - יש , סוכר  - יש, מים רותחים  - יש,
כפית - ,  אופסי נוסף ....
"בבקשה שמונה קפה כולם עם אותה כמות סוכר, תבחרו לבד" אמרתי
בעודי מניח את המגש במרכז השולחן. כולם התנפלו על הכוסות, מאבק
לא נורמלי ועוד על קפה שאני הכנתי. מצחיקים. שתי דקות אחר כך
וחצי שלוק, שבעה אנשים יורקים שאריות קפה לכלל הכיוונים. "מה
שמת בפנים ?" שואל אותי אופיר הקצין אג"ם. "מה זאת אומרת ?" לא
הבנתי את השאלה "מים, חלב, סוכר, אה כן" נזכרתי " לא היתה לי
כפית אז שמתי סוכר עם מזלג".

לא עבר חצי שבוע, עברו שבועיים , ומסתבר שקצין האג"ם לא למד
לקח. ישבנו שלושה, כדברי השיר, אני, אופיר וילנה (הפקידה
המקסימה של הקצין אג"ם). ילנה הייתה בלונדינית, משגעת, עם
תספורת דמויית קארה. משקיענית הילנה הזאת, עבדה מסביב לשעון על
פקודות של משימות, תרגילים ובכלל בחורה טובה. אין פלא שכאשר
ישבנו שלושתינו בשעה שלוש בלילה לאחר יום של עבודה מתישה,
ולפנינו עוד כחמש  שעות עבודות מפרכות של כתיבה, הגהה וכתיבה
נוספת. פניתי לילנה ושאלתי אותה עם בא לה שאני אכין לה תה, אין
מה להגיד, הרגשתי נדיב  באותה תקופה, "ילנה" אמרתי כממתיק סוד,
"אני מגדל נענע בגינה מאחורי האג"ם, להוסיף לתה ?" רק מלראות
את השמחה על פניה העייפות והמותשות של ילנה, היה שווה הכל.
מסתבר שלאופיר שמיעה יותר טובה משחשבתי "גם לי, אותו דבר, ואל
תשכח להוסיף את נענע ! " צעק אחרי, קיללתי חרישית, הנה אני
עומל במשך שבועות לגדל נענע בסתר, לשמור עליה מצוררים ומהרס"ר,
לשיר לה שירים בוקר צהריים וערב, ולטפח אותה באופן כללי, הולך
לבזבז אותה על הקצין אג"ם שלי ? נו טוב, כל מה שנותר לי זה
להנהן בראשי ולהכין שלושה תה עם נענע.
"אחד לי, אחד לילנה ואחד לאופיר" ציינתי בעודי מניח לפני כל
אחד את הכוס עם התה המהביל. ילנה טעמה מהתה והצבע חזר לפניה,
טעמתי מהתה וחייכתי, אופיר הקצין אג"ם נשען לאחור באנחת רווחה,
הייתי מוכרח להגיד לו דבר מה "אופיר, תה, שלא כמו קפה, אי אפשר
להרוס", אופיר חייך לגם מהתה וירק לכל הכיוונים "מה קרה ?"
שאלתי את הקצין הנחנק ומיד השבתי לעצמי בקול "אופיר, שכחתי
להגיד, לא היה סוכר אז שמתי שניים סוכרזית".

מעולם לא הכנתי קפה או תה נוסף בכל שירותי תחתיו.


16.03.01