השמש שקעה בגוונים נוגים של אדום. שי לגם עוד לגימה קצרה
מהבירה שלו, נשען אחורה על הכרית הרכה והביט על העננים ששייטו
בשמיים עם הרוח החורפית הקפואה.
"זה לא יכול להימשך כך" הוא חשב, הראש שלו התחיל מעט לכאוב
והוא לגם לגימה נוספת, עוצם עיניו לרגע ומיד פוקח אותן כדי לא
להפסיד אפילו שנייה מהשקיעה המרהיבה מולו.

ככה באמצע המדבר, במקום הזה באמצע שום מקום, חור ללא שם, אין
נפש חיה סביבו ורק הרוח שורקת מעבר לזגוגית חלון המרפסת הענק.
הוא בא לכאן כדי לחשוב, השאיר את הלפטופ שלו בבית ואת המיילים,
השאיר את הטלפון הסלולרי כבוי בתוך תיק הגב שלו, השאיר הכל
מאחור ונסע.

חמש שעות של נסיעה אינסופית בכבישים דהויים. בתחילה פקוקים עד
בחילה, רמזורים וצופרים.
לאחר מכן לאט לאט התרוקנו הכבישים והתנועה נהייתה דלילה,
הרמזורים התמעטו והדרך עברה במהירות כשרק שעון הקילומטרים
מגמגם את המרחק במספרים עגולים ויפים.

הוא השאיר גם אותה מאחור, אפילו אותה.
לא היה מאמין שיוותר על לילה במיטה החמה בתוך חיבוקה, לא היה
מאמין שיסע ככה בלעדיה, אלוהים יודע לכמה זמן - ולא ישאיר
אפילו מכתב אחריו, אף לא מילה. אבל שי לא יכל להביא אותה איתו
הפעם, הנסיעה הזאת רק שלו ושל מחשבותיו, נסיעה לשם טיהור. עמוק
במדבר יהודה בין הרים וחולות, במבנה הזה ששכר לפני חודש - הוא
בחר אותו במיוחד - חדר קטן בו מיטת יחיד וארון קטן, סלון סמלי
מרוהט בפשטות, מטבחון עם כירה חשמלית וקומקום ומרפסת ענקית
מחופה בזגוגיות מבהיקות - בדיוק מה שהוא צריך.

כשהגיע אל הישוב עצר במינימרקט שכונתי שהיה לפני סגירה בשבע
בערב. קנה חלב וקפה, כמה שקיות במבה ואולי שלושים בקבוקי
טובורג גרין. שתיים-שלוש קופסאות טונה ופיתות לארוחת בוקר
למחר.
שי ביקש מהמוכרת העייפה למראה המלצה לפיצריה שעושה משלוחים
בערבים, המוכרת צחקקה ואמרה שיש רק פיצריה אחת במצפה רמון,
כשרה למהדרין שלא פועלת בשבת. שי קנה עוד כמה פיתות וכמה ביצים
לעשות מהם חביתה. הוא יצא משם ושקיות בידיו, הניח אותן במושב
הנוסע ברכבו השכור ונסע אל החלק התחתון של הישוב, זה שממש על
שפת המכתש.
כשנכנס אל הבית הקטן היה חמים בפנים. בעל הבית הבטיח לו חוויה
כפרית אה-לה מדבר יהודה, המיטה היתה עשויה והחדר היה נקי ללא
רבב. שי הניח המצרכים במקרר הקטן במטבח ומיד חלץ בקבוק טובורג
ויצא אל המרפסת.

שלוש שעות עברו מאז. שי כבר לוגם את הבירה השישית שלו ומוחו
מעט מטושטש. המחברת הקטנה שלו מונחת לידו, על הדף הפתוח רשומה
מילה אחת בלבד: "לתמיד".
הוא החליט, מחר יחזור אל הרצליה האפורה, יכרע ברך בנון
שלאנטיות, ויציע למאיה להתחתן איתו.