אני לא יודעת מתי... אבל אני אשכח אותך.
אשכח את כל הנשיקות, את כל הליטופים, את כל המילים.
אשכח את מה שהיה אמור לקרות, אשכח את המבטים, את התשוקה ואותם
הלילות ישכחו.
אותם לילות שיחדלו להגיע.
אשכח את אותם שפתיים שכרגע מנשקות אחרת.
מנסה להסתכל קדימה לראות אהבה אחרת, אך לא יכולה להפסיק להסתכל
על מה שהיה.
כל פעם שאתה מנשק אותי מחדש הכל חוזר. לא יכולה להפסיק את
ההרגשה ולא יכולה לדחות אותך בלי להרגיש שפיספסתי אותך.
משהו פשוט לא נותן לי לשחרר... ושוב משהו בתוכי מתעורר...

וכרגע שאני מסתכלת בעניך ורואה את האדישות, אני נדקרת מחדש
ונזכרת באותם מבטים שהסתכלת בעיניי שאמרת לי "אני אוהב אותך".
אותו חום הפך לקרח, אותה אמת הפכה לשקר אחד גדול.
הגיע הזמן שאצא מהחלום ואשוב למציאות... זה נגמר למרות הרגשות,
למרות התשוקה,זה נגמר פשוט נגמר. כי אתה גמרת אותה... גמרת כל
תקווה שהיתה לי. הוצאת ממני את כל המיץ שהיה בתוכי, עד הטיפה
האחרונה רוקנת אותי.
אני כעת ריקה, בלי משמעות, בלי אהבה. שום דבר כבר לא כואב, שוב
דבר כבר לא חשוב... מה זה אומר? שאני עכשיו חסינה... אפשר
להגיד שאני חסינה מאהבה... לא מסוגלת לאהוב יותר, נמאס לי
מקשר, נמאס לי משקר. נמאס לי מצביעות, נמאס לי להלחם והכי נמאס
לי מתי שאתה מסתכל לי בעיניים ורואה את כל מה שעברנו ועדיין
אתה מנסה להגיד בעדינות "זה לא יצליח" ואני עוזבת בדמעות מנסה
לא להסתכל אחורה כדי שלא תראה אותי בוכה, אך למרות הכל מציצה,
רואה איך אתה הולך ומתרחק... מתרחק ממני, מתרחק מהחיים שלי...
וכך מרגישה חסרת אונים שלא אוכל לעשות כלום כדי להחזיר אותך
אליי... לחזיר אותך לחיי!

מוקדש לדורון בגלל החלטה קשה שהוא החליט... עדיין חושבת עליו
ולא שוכחת את אותו היום שעזבת ומה היה קורה אם היית נשאר.
בתקווה לשכוח, ממני אורטל, שעדיין לא שוכחת