כנפי ברבור מחשבתי פרושות, מתרומם הוא אלי השחקים.
חוזה רחוקות, יפעת ארצות תחתיו נפרשת.
ההוויה הומה,
העין נכספת לחבוק את הארץ, להכיל את היופי.

אך חץ משונן, חץ מכוון ננעץ בכנפי מחשבה.
חץ מציאות, חץ מחשבה נשגבה,
המבדילה בין שמים לארץ.
חצו של פיבוס-אפולון המרחיק פגוע
משתק הכנף והגוף צונח תהומה.
ממילא הכנף עייפה זה מכבר...
הכנפיים לשווא מנתבות הצניחה,
רוח מעוורת העין.

אגם שמימיו ירוקים, נאלחים.
מבטי העקר מחפש קרקעית,
אך נשבר עלי ירק המים.
ברבור מחשבתי כונס את כנפיו,
גופו נושק אל המים.

מי אגם התשישות נצבעות בדם,
דם המיית מרומים, המפעם בלב הברבור.
נוזל בנוזל יתערב נצבעו ארגמן כך המים.

מפליגה מחשבתי על פני המרקם הירוק
מחדשת כוחה מחיי האגם.
הבליו  נסחפים אל על
ואיתם פורש כנפיו ברבור מחשבתי,
עת ראשו מסוחרר.

פיבוס דורך את קשתו בשנית,
ריס מגונן ביאוש עלי מבט עין.
אך הדם, דם חדוות המסע,זולג וצובע המים.
הטבע תבע את טביעת רצונו,
והגוף כורע לארץ,
עת מבטו שבוי, מרותק אל המים.
אך המים הינם מים עומדים,
רק הרוח פולחת דום מים...