כבר שנתיים לא כתבתי.
הלב מלא בסיפורים ישנים,
נערמים אחד על השני
הבטחות שנדרנו.
מנגינות נושנות ותפאורות החיים
משדלות את היד לפצוח בריקודים.
הבתים עמדו,יום רדף יום,
סיפור מתגלגל בין ספסל בודד בשדרה הומה
וילד דבוק אף לשמשת חלון ביתו,
בורא עולמות שלמים מבעד לליכלוך.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.