הדבר שפעם הכי אהבתי,
הפך להיות שנאתי הגדולה ביותר.
אני זוכרת פעם, חזרתי הבייתה,
הייתה צרופה בחיוכים ואושר.
אבל היום איני יכולה לשאת את המחשבה,
שבלהישאר פה עוד דקה.
כל אוהביי הפכו לשונאים,
ואפילו ההם שחשבתי שישרדו.
לעולמים נשבו במעגל השנאה,
שמכוון אליי.
חשבתי פעם שהחיים טובים,
ושיש סיבה לחיות.
איבדתי את עצמי,
ואת מי שרציתי להיות.
ועכשיו בעודי יושבת לבד, בוכה,
אני עדיין רוצה לדעת,
מה זאת משפחה...