אני, המקום האהוב ביותר עליי בבית, הוא השירותים.
אצלנו בבית, המושב של האסלה עטוף במושב עור, ככה שזה רך ונוח
לאללה. לפעמים, אני הולכת לשבת שם במקום לשבת על הספה, אפילו
שאין טלוויזיה, סתם, כדי לחשוב.
דוגרי, תחשבו על זה, איזה עוד מקום בבית, אתה אמיתי עם עצמך
כמו שאתה אמיתי בשירותים?
בשירותים, אתה יושב, לבד, רגוע, חצי ערום עושה פרצופים, שלא
היית רוצה שמישהו יראה. אפילו לא עצמך.
אני אישית, לא מבינה את אלה שהולכים לשירותים עם עיתון. הרי,
לא יכול להיות רגע דל בשירותים, לא יהיה לך משעמם, אתה מתאמץ
כל כך, אני לא מבינה איפה הם שומרים את העיתון ברגעים הקשים.
שימו לב שזה תמיד הגברים שלוקחים את העיתון לשירותים, כל כך
גברי מצידם - אפילו כשהם לבד הם לא יכולים להתעמת עם הרגשות
שלהם, להתאמץ, לעשות פרצופים, להפוך לאדום, ובסוף - להשתחרר.
אני חושבת שהשירותים הם אפילו מקום מאוד מנקה, אפילו יותר
מהמקלחת. במקלחת, אתה מתנקה באופן פיזי, אבל בשירותים, אתה
מתנקה גם באופן פיזי, משחרר את כל הזבל הלא נחוץ מהגוף שלך,
וגם באופן רגשי, לחוות פעם ביום, כזאת הקלה, זה ממש נס
מבחינתי. אין עוד שום מקום בבית שאני מרגישה הקלה כמו שאני
מרגישה בשירותים.
הרגשה כאילו חרבנת את כל הצרות שלך עכשיו. זהו, הן יצאו מהגוף
שלך, ועכשיו כל מה שנותר הוא לקום, להרים את התחתונים, לכפתר
את הג'ינס, להוריד את המים, ולשטוף את כל הצרות שלך לים.
ברגע שאתה פותח את הדלת של השירותים, אתה שוכח את הנס שכרגע
קרה לך, עד לפעם הבאה שתצטרך לחרבן.
וואו... עכשיו שאני חושבת על זה, אף פעם לא חשבתי על חרבון
בתור חוויה כזאת קסומה.