לאורך יממה מתמשכת ראשי שימש קן לתהיות מצטברות
כלהקת יתושים הן זמזמו באוזניי בצמא להסבר סביר
סבו, סבו במחוגי דקות חורקות, שותות זמן
ואני שרויה, קורבן לשיניהם
ואין קול ואין עונה
צללתי אל תוך נפשך
אך חמצני היה דל בעומקך
ודרישתי בבועות עלתה, ושבה לנדודיה
רק המתנה בסיבי צמר דוקרים שמרה על חום מילותיך
ולמשענת הייתה לחלומות בהקיץ, משענת קנה רצוץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.