אחותי הקטנה בוכה
ולי קשה לנשום.
אמא לפני רגע נרדמה
ואני מתחילה לחלום.

איך אני לוקחת ערבי ערבי
ומפוצצת אותו עם רימון
איך שישי גולן לא בקרבי
כאילו כן, רק בשריון.

רוצה להוציא וזה תקוע,
לא יודעת להביע את ההרגשה
במילים.
רוצה להסביר ורק חושבת-
איך עמוס בר היה עושה את
זה יותר טוב.

ואפילו אני לא בוכה יותר,
כאילו יבש מעיין הדמעות
ולא משנה כמה זה כואב בגרון
ומעיק על הלב.
ואולי אני רוצה ללכת לשם
רק כדי לקבל חניכה מצטיינת
(מחלקתית)

רוצה להבין את ההרגשה
ורק חושבת-
איך ישי גולן היה בוכה יותר טוב.