אורי, הבן של צבי (לשעבר זלמן) סגן-אלוף (מיל') ויפה, עקרת    
       בית ואשת לפידות, נכנס, כבכול יום שישי אל הסלון הקטן
והחשוך.     אמו מעולם לא הורידה את הניילונים מהספה          
                   (אוי ואבוי עם תעשה פירורים!) ותמיד דאגה
לשמור אותם מתוחים ופריכים. אם זה היה תלוי בה היא הייתה
מניילנת את כל הבית,        ואם אפשר גם את צבי אבל היא "כבר
לא כל-כך צעירה... לא כיימו   שהיייייתי פעייים".            
                                                  צבי לעומת
זאת היה מאושר אם יפה הייתה מניילנת לעצמה את        הפה.
לתוך המציאות הזאת נכנס אורי מדי שבוע.
אורי, רווק בן 31, סוכן ביטוח, גבר גבוה ויפה עיניים,
מצא את אהבת חייו- גלית, אם גרושה עם 2 בנות חמודות שהכיר
במשרד.
אמא ואבא של אורי הכירו את גלית. אמא של אורי הייתה מניילנת
אותה וזורקת אותה לים. ובמרכז להקת כרישים אם אפשר. כי
"הזנזונת הזאת לא תהרוס לבן שלי את החיים".
אורי התיישב בקול חריקה על הניילון המתוח.
"אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם." אמר. "כן אורינק'ה? משהו
קרה?" אמרה אמו. "כן. אני וגלי-" "טעים לך?!" התפרצה יפה. "כן
אמא. טעים מאוד אבל אני ו-" "טעים לו נחום. איזה יופי שקניתי
את המלפפונים מברוך. אמרתי לך שברוך זה מלפפונים טובים."
"אמא! אבא! תקשיבו!". אורי התחיל לאבד את האיזון הרופף ממילא.
"אני........" "כן?" אמרה אמו של אורי.
"וגלית......" "כן..... נו?" חזרה ודרשה.
"אנחנו..... מתח-" "רוצה תה?! תה אתה רוצה?! יש לנו תה!!! תה
טעים!!! רוצה?!" וריד החל תופח במצחה של יפה. "תה!!!".
"אני לא רוצה תה ואני לא רוצה קפה ולא כלום! אני רוצה להגיד
לכם שאני וגל-" "אני חושבת שכולם צריכים לשתות תה!!! אורי!!!
אתה נראה חיוור אורינק'ה... אתה מרגיש טוב? לעשות לך תה?!
כואבת לך הבטן? תה עוזר לבטן בוא אני יעשה לך תה!!!"
זיכרונות כאובים של פציעות רחוקות הציפו את התודעה של אורי.
שנים של אימונים גרמו לגוף שלו להגיב במהירות.

".............כן. שני סוכר בבקשה."
"יופי אורינק'ה. עכשיו. מה רצית לומר?"
"אמא... אני ו-" "כמה סוכר?!"
"שנים. שני סוכר."
"מתחתנים". יפה הפילה את קנקן החלב. מפלים לבנים נזלו על השיש
ונטפו אל הרצפה. "אני ינקה את זה. כלום לא קרה" אמר צבי,
שהתעורר לפתע.
"מה...........?" אמרה יפה.
"אני וגלית מתחתנים." אמר אורי, הפעם בנשימה אחת מהירה כדי
להשיג את אמא שלו.
"טוב. שיהיה לך לבריאות. תמסור לה ד"ש."
"סליחה? זה מה שיש לך להגיד? את לא כועסת?"
"לאאאאא.... בעזרת אללה הכל יהיה בסדר נכון צביק'ה?" אמרה
יפה.
"איווה יפה... איווה. הנה... ניקיתי את החלב".
"שוקרן צביק'ה. שוקרן. לעשות קהווה?"
אורי פעל במהירות. הוא קפץ למגירת כלי האוכל והוציא משם את
סכין הגינזו המושחזת בלייזר שאמא שלו קנתה לפני שנתיים למורת
רוחו של צבי מערוץ הקניות. בסלטה לאחור הוא התחמק מאגרוף מצד
שמאל שהניפה אמו והתכופף כדי להתחמק כחוט השערה מהמקל של
אביו. הוא נטרל אותם מנשקם במהירות ומיומנות ואז הרג אותם
בשתי הנפות מהירות של הסכין. לאחר ווידוא הריגה קצר אך יסודי
שמע את דלת הכניסה נפתחת. שרירי גופו נמתחו, מוכנים להתמודד  
עם כל אויב לא ידוע מאחורי הדלת.
"סוכן חשאי אורי מ"ס אישי 481190, לא אמרתי לך לעשות את זה
בצורה נ-ק-י-ה?"
"סליחה סוכנת חשאית גלית המפקדת! שני ההרוגים הם מרגלים
עירקים, בני 70 פלוס, מיומנים. כנראה בעיית מידע בטחוני. לפי
דעתי... כן! תראי מה מצאתי בכיס של הנמוך! מידע מסווג על המשק
בישראל- תראי... עגבניות... חצילים... עוף... לבן... גבינה
לבנה... ביצים... מי יודע מה הם היו יכולים לעשות במידע הזה!"
"שוב... עבודה מבוצעת כהלכה סוכן אורי. כה לחי. המפקד שלנו
יהיה מרוצה מאוד."
"תמיד לשירות המדינה סוכנת גלית המפקדת! תמיד..." אורי נעמד
לדום. ניצוץ של גאווה בעיניו, גבו זקוף ורגליו מתוחות.