יושבת ככה,
כלום לא קרה,
כי באמת...
ולמה? לא יודעת
יושבת ככה לא בוכה,
עדיין בגדים של מסיבה,
ואני סתם יושבת.. בלי סיבה
כי אם אני אלך לשטוף את הדמעות,
יבואו חדשות,
יותר גדולות,
ומכאיבות,
כי ככה לא יראו אותי,
רק אני לבד,
בוכה,
כמו תמיד,
בוכה לבד...
ומתביישת בעצמי,
אני בוכה!
למה?
למה לא לשטוף את הדמעות,
כי זה יכאב,
עכשו כואב יותר,
אבל הפחד,
שום דבר יותר לי לא עוזר,
גם לא עזר,
אבל שימחה,
כזאת שהיתה ולא היתה.
אמרו לי שאני שמחה,
אולי זה טוב,
הם לא רואים את הדמעות שלי,
אני לבד,
בוכה,
על מי?
על מה שלא יהיה?
גם לא היה!
סתם עוד טיפשה...