נפגשנו בלילה דלוח, היא הייתה שם לבדה
מצופה בזהב, זרקורים של תהילה.
זאת הייתה נפילה שקטה -
תהום, שקעתי מתוך הרגל, צנחתי עם חיוך,
הרמתי אותה, אט אט, מסתכל בעיניה -
כלל לא מופתע,
מי אני בכלל?
אבק לעומתה.
אז מה אני מפסיד?
שקט ושלווה, בכי ותשוקה, טיול לאור ירח
בכל זאת אני מתמוסס,
פלדמרשל בכיר וזהיר, בתיאטרון ללא קהל,
לא טבעי, השקט הוא זמני.
נפגשנו בלילה מתוח, פלגמטי בלי בושה, מביט בעיניה
מחכה לתהילה, סופר כוכבים, שורק לעורבים,
מה אני מרויח? מה אני מפסיד?
רק השד יודע -
זאת את שמוכרחה.
העלה האחרון נחוש, לחסל כבר את החיה
אני מהצד משתעל ומתפתל, מתגלגל ומייחל
למוות בנשיקה, לטוהר של תבוסה.
הבטתי בעיניה, שנוי במחלוקת,
כבישים ללא מוצא, לאורכה ולרוחבה
היצר לבדו, כשל בנקישה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.