שערורייתית ומופלאה, קראת לעצמך
ולי נראית יותר כמו מוכת ירח
נתונה בכלוב זהב של חופש מדומה
שנתנו לך מדשאות מטופחות וחולות של ים ונגב.
אזוקה במיניות מאולצת כדי כאב
שנתנו לך זהב שיער, צחוק עיניים וגברים חסרי פנים.
רצועה במוזרות חסרת ביטחון עצמי
שנתנו לך השכול וחולשת הרצון.
סהרורית, מחפשת שאלות לתשובות.
בהתפארות של נעורים על משובות מיטתך
ושגיונות בני הנוער הנוהים אחריך.
חשתי כמו ילד שוב, איתך, מגלה מחדש
פנים בעצמי שנעלתי היטב מאחורי מסך של בגרות
לא מאולצת, כפי שנראה. טבעית כפי שלא תהיי מעולם.
אחרי הכל, אני תמיד הייתי אמיתי
ואת לא הצלחת להיות אפילו
מקסם שווא.
חשתי כמו ילד שוב איתך,
לא ידעתי שזה מפני שאת עודך ילדה. |
