המונח "של" גורם לסבל ומצד אחר גם לאושר...
איך אף אחד לא חשב על זה עדיין?
ואם כן אז למה הוא לא אמר?
המונח "של" גורם, גרם, יגרום לנו סבל תמיד! אבל הוא גם יגרום
לנו אושר! למה? הנה דוגמה:
כשאני אומר "החברה שלי" אז אני מאושר! כי "יש" לי חברה.
אך כשמישהו יבוא כמו אדם שהיא תידלק עליו יותר, או הזמן שיעביר
את תחושת החיבה, אני אתעצב כש"החברה שלי" תיעלם לה... או שסתם
תאבד את מעמדה... כי היא לא רוצה...
המונח "של" הוא גם גורם לשחרור ומצד אחר גם לעבדות, הנה
דוגמה:
"החובות שלי" אם הן גורמות לי סבל, אז אני סובל כל עוד הן
קיימות, אבל אם אני אפטר מהן, אני אשתחרר.
אם לא היה המונח "של", אז היינו מרגישים את האושר ואת השחרור
כל הזמן.
אבל לא היינו קוראים להם בשמות... כי זו הייתה הרגשה אין
סופית, ואז לא היינו שמים לב שתחושות אלה קיימות.
מה שהיה נוצר זה תחושות אחרות שכרגע אנחנו לא מכירים, וגם לא
נוכל להכיר מכיוון שאנחנו לא מסוגלים להיפטר מהמונח "של" בעיקר
מהמונח "שלי" ביחס כל אדם לעצמו.
הרעב הוא "שלי", הכיף הוא "שלי", הסבל הוא "שלי". ואף אחד לא
יוכל לקחת מאתנו את ההרגשות "שלנו".
למרות שלמען האמת כמעט שום דבר לא "שלנו". כי סה"כ לחתום על
חוזים זה כמו סתם לצייר על נייר, וכל חוזה אפשר להפר. הדבר
היחידי שהוא "שלנו" הוא ההרגשות שאנחנו מרגישים כמו : כיף,
שנאה, אהבה, רעב וכו'...
כמובן שלמונח "של" יש הרבה צורות שונות, כמו בשורש ה.י.ה:
הייתה, היה, יהיה.


אח... אילו לא היה את המונח "של"...