שערייך המנומרים הוכתמו בדם
כשהשחר הפציע בין ענני השכחה
ראיתי אמת שחורה בעינייך
ואיך נפלו כל בנייך
ממוקמת גבוה, קרובה לאלוהים
העיר העשויה זהב וכוכבים
חומותיה כברזל הטבול באש
יופייה הקסום, הכובש
אבל חצויה היא כבמות האלמוות
מלאכי החיצון לה מחכים
את רצפת השיש שורט
שומעים נגיעות דמעותיי למרחקים
ואת מחכה, מכסה את עצמך בתהומות
תפילותייך, כולן נענות
באים אלייך מכל קצוות העולם
אפילו את, אינך מייצגת את המושלם
אולי לשבור את החומות
אולי לקטוף את הקירות
לכרות, את עץ התפילות
לבנות, את קיר הבריתות
הבטיחי לי דבר אחד עיר הזהב
אל תהפכי להיות מזרח ומערב
אל תהפכי להיות ברלין של עכשיו
ברלין של עכשיו. |
