הימים מטפטפים כמו טיפות של שיגעון
משפשפת את עינייך עם סבון
דורכת על פצעים, אין בך כוחות
לפקודתך, ארובות השמיים נפתחות

הים ידהר כדרכו אל החוף
את צדפי החול ישטוף
ואני מרגיש צריבה קלה בעור
נגעת בי עם נוצות הציפור

עננים של שקט מרחפים
דממה, אין שומעים
את קריאות המצוקה
הן באות מארץ רחוקה

הסוף ידהר כדרכו אל ההתחלה
אנשים יאמרו תודה
השקט יוחלף בבכי תמרורים
כי נגמרו כל האנשים

השבועות נוחלים תבוסה צורמת
החודשים עולים עליהם, השמש סוערת
רותמת את השניות לצידך
הזמן עכשיו סרסור של עולמך

השירה כדרכה תדהר אל הלא נודע
תפגוש אותי בעין הסערה
המילים יוחלפו ויחזרו לאחור
ואת שנות חיי כבר לא ניתן יהיה לספור
רק הנצח יודע
רק הנצח יספר.