[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ריקי סאנאנס
/
המקום ההוא

מגיעים למקום ההוא... הוא מוכר לי מאיפה שהוא...
אני חושבת שאני לא רוצה לזכור את הנסיבות שהייתי פה...

פתאום כולם עומדים חלקם המומים, חלקם בוכים חלקם לא יודעים מה
להגיד...
פשוט עומדים...

היא יושבת שם בוכה, לא מעכלת שאביה כבר לא איתה.
את הדמעות אולי לא כולם רואים, אבל קול הבכי שלה נשמע.

הוא עומד שם לא מדבר, רק מחבק את האנשים שבאים לקראתו.
הוא לא חושב על שום דבר מלבד אביו, הוא מנסה לעכל שזאת הפעם
האחרונה שהוא יראה אותו.

ואז הוא יוצא, עטוף, מונח על אלונקה. ואני בכל כולי רוצה
להאמין שזה לא דוד שלי שם,
שזה מישהו אחר... ואולי התבלבלו.

עדיין כולם המומים, בוכים.

הרב מתחיל לדבר, לברך, לשבח, להלל, להתפלל שהוא יגיע לגן עדן.
אם בכלל קיים מקום כזה...

אני מסתכלת על האנשים, אף אחד לא באמת מקשיב לו.
כל אחד בוהה בו שוכב שם,עטוף.
כל אחד בוהה ומנסה לעכל, מנסה לבכות.
אך לא תמיד הדמעות יוצאות...

אני רואה אותו מסתכל על אביו
לא מוריד מבטו ממנו...
כנראה רצות בראשו עכשיו כל התמונות איתו.
הוא המום, הוא לא יודע מה להגיד
אילו רק יכול היה מחבק אותו ומבקש ממנו לחזור
לחזור כי הוא מתגעגע אליו
הוא עדיין בוהה בו, לא מקשיב בכלל לדברי הרב...
הוא יישבר מתישהו אני בטוחה...

"ארבעה גברים לשאת את הנפטר"
קול מהדהד ברקע...
מרימים אותו ומתחילים לצעוד.
לאן?
אף אחד לא יודע עדיין.

מתחילים ללכת, הדרך נראית ארוכה מתמיד
אני הולכת אחריו ורואה שהוא נופל
הוא נשבר.
הרגע הזה הגיע
הוא נופל על הרצפה, מנסה להחזיק את עצמו
הוא סוף סוף מתפרץ בבכי.
הוא מתחיל להבין שהוא לא יראה שוב את אביו
הוא כבר עיכל. לא לגמרי, אבל עיכל...

פתאום הכל נהיה כל כך זריז
הוא כבר לא על האלונקה יותר
הוא למטה. מעליו כבר שמו את האבנים
והחולות כבר מכסות אותו
הדרך שנראתה כל כך ארוכה למקום קבורתו
פתאום הפכה לקצרה כל כך...
המחשבה שהוא כבר יהיה "שם"
הייתה בלתי מאומנת
ופתאום אתה עוצם את עיניך לשניות וכאשר אתה פותח אותם
אתה רואה גוש אדמה מורם... יוסף כבר "שם"
תתחיל להאמין...

הבכי, הצעקות, התחנונים אליו שלא ילך
גרמו לדמעות להציף את עיניי
המבט שלו שזועק "אבא" קורע לי את הלב
הבכי שלה, המאבק שלה להשתחרר מזה שמחזיק אותה
כדי ללכת עם אבא גורם לי ליפול על הרצפה
ליפול ולבכות, לבכות ים של דמעות...

אני משתטחת על הקבר הטרי
בוכה...
הכל נראה כל כך הזוי
נראה כמו חלום
אולי אני בחלום באמת?
אני שקועה בדמעות שלי
עד שאני מרגישה ידיים מרימות אותי
אני קמה ומוצאת את עצמי באותו מקום
המקום ההוא שמוכר לי מאיפה שהוא
אני מסתכלת סביב ורואה
שזה לא היה חלום.
אני מתחילה להבין איפה אני...
רק אני לא רוצה, ממש לא רוצה להיזכר בגלל מה הגעתי לכאן...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בועז, אם לא
תכניס סלוגן שלי
אני אתאבד, אבל
באמת בצורה
מזעזעת שתכה
הדים ותביך
אותך. למה אתה
צריך את זה, לא
יותר קל להכניס
סלוגן קטן?

אחד לא מתייאש
(בינתיים)


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/1/06 21:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ריקי סאנאנס

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה