שרי יקרה / כדור |
כן.
יותר מאי פעם.
מרחפת לעבר השמש השוקעת.
לשמיים הבוערים
שוחה בעננים דשנים
מלאים בטיפות עסיסיות
הנני קלה מהרוח
נשאת על כנפיה
לעבר האופק הקורא לי
מעבר לאפרוריות המטרופולין
מעבר לבטון
מעבר לרעש
לעבר צלילי הפסנתר
לפריטות המנדולינה
לעולם לא אגיע לרוויה
אמשיך להתרומם מעל לאטמוספריה
אתבונן בכדור ואראה אותו
כפי שהוא
המקום הזה קטן מדי עבורי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|