תקעתם לי סכין בגב עד שהוא פצע גם את הלב.
תקעתם לי סכין בגב וזה כל כך כואב.
ירקתם עלי, וחגגתם לי על התחת.
נפשי הפגועה לא ידעה נחמה ונחת.
הרסתם אותי ועכשיו אני תת אדם.
חיי אינם חיים. עכשיו אני לבד בעולם.
בכיתי כמו ממטרה, ואני לא רואה ברור.
אני לא ברווזון מכוער. לא אהפוך לברבור.
אני אחפש לי חברים ביער.
אולי שם יקבלנוי.
אולי יקרה שמה משהו אבל אל תדאגו לי.
אני תת אדם.
לבדי בעולם.
הרסתם אותי מבפנים והכל נעלם.
אני אשמע את הציפורים שרות, כדי שמשהו יחמם לי את הלב.
הסכין תקועה כל כך עמוק, וזה מה שכואב.
הייתי מפגרת, אבל נתתם לזה להתפוצץ.
אני עכשיו כבר מוכנה קרוב קרוב לעץ.
אך אני לא אטול את חיי.
אך אני לא אתאבד.
אך אני אכנס לצער.
ואני אאבד.
בתוכני נברי נפשי, בתוך צער שלא נגמר.
אני כל כך שונאת אתכם!
תלכו, תאכלו חימר!
ואני אחפש לי חברים ביער.
אולי שם יקבלנוי.
אולי יקרה שמה משהו אבל אל תדאגו לי.
אני תת אדם.
לבדי בעולם.
הרסתם אותי מבפנים והכל נעלם. |