לגוף שלי נמאס
נמאס לו מהכמויות העצומות של אוכל
שנהגתי להכניס לתוכו בכוח
מבלי שהוא בכלל הבין למה.
היום הגוף שלי מגיב
הגוף שלי אומר "לא!"
הגוף שלי מגיב בכמה צורות:
כאבי בטן, רצון רק לישון, הרגשת שיכרות,
הרגשות מתקהים,
החרדה נעלמת,
תחושה מדומה של רוגע מציפה את הגוף ואת הנפש.
אותה תחושה מדומה עזרה לי בעבר לשכוח את הסיבה
שמלכתחילה אכלתי.
כיום תחושה זו כבר לא קיימת
ובתוכי קיים קול שאומר לי: "לא עדיף להתמודד עם הבעיה?
מאשר לברוח ממנה מאשר ליצור עוד בעיה שהיא התחושה הגופנית
שמגיעה לאחר האכילה והיא: קושי לנשום, חוסר מודעות לסביבה,
עצבנות, רצון לישון, קושי בשינה, כאבי בטן, כבדות כללית, כאבי
גב".
בעבר הקול הזה לא היה קיים.
בעבר האוכל והאכילה היו עוזרים לי
והיום ? זה רק מחמיר את מצבי.
היום כשאני חושבת על עצם הפעולה - לאכול ולא מרעב;
זה כבר לא מלהיב אותי , זה כבר לא נראה כ"כ כיף,
זה כבר ירד מכס המלכות שהיה עליו בעבר;
ולכן,
זה מאלץ אותי להתמודד עם החיים כפי שהם,
בלי שום "סמים" למיניהם.
זה קשה אבל אני חושבת שאני יכולה להתמודד עם החיים כפי שהם.