|
ידעתי
שהצער זורם בנחלים ולא עוצר
משתחל בנחשולי עומק נסתרים
נחבא אל אצות סוד פגיע
ועוטף עצמו בחלוקיו החלקלקים
מלוטף ויתור רך שקוף
שסערה החליקה אל תוכו
וחלפה לה הלאה הלאה
מותירה סימניה
בצל
ושוב ידעתי
כפצע פעור שלא מצפה לכלום ש
לב יחף צועד על מדרכות הנפש לבד
וזה לא חשוב אם יש ידיים מלטפות
ששרות לו פעמונים
הוא לא ישמע
ויפנה מבט מאוחר אל הזמן
יביע מילים מתוקות לאבן קרה
ויפסע לעבר השקיעה
|
|
|
רגע רגע!
מה לא בסדר בזה
שאבא של אפרוח
וורוד ערומקו??
חשבתי שזה טבעי,
מה לא?
כרבולת של
תרנגול ברגע של
מבוכה אחרי
שהבינה שלא כל
אחד ערומקו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.