הנה הילה עם שמלה כחולה
קוטפת מלא פרחים.
מסתכלת למעלה לכיוון השמיים
רואה להקת ציפורים.
והיא עדיין קוטפת, אוספת
פרחים בשלל צבעים.
והשמש זורחת, יוקדת, צוחקת
החיים כל כך יפים.
תחיי את הרגע, כאילו הוא היום האחרון
אל תמהרי להיכנס לארון.
יש לך עוד זמן, את עדיין קטנה
הילה.
הנה הילה בתוך החדר שלה
מתבוננת בתקרה.
מדמיינת צבעים וברקע פרחים
מדמיינת שהיא השתחררה.
והיא מסתובבת, רוקדת, צוחקת
בתוך חדרה.
והדלת סגורה, נעולה, לא נפתחת
מכינה לה עוד שורה.
תחיי את הרגע, כאילו הוא היום האחרון
אל תמהרי להיכנס לארון.
יש לך עוד זמן, את עדיין קטנה
הילה.
הנה הילה מוטלת על הרצפה
והיא מזילה דמעה.
הפרחים נבלו והצבעים כבר אינם
אין לה בכלל נשמה.
והיא לא נושמת, מדממת, שותקת
היא כלל לא מגיבה.
היא נכנסה לארון ועליה פרחים,
דמעות של אנשים
היא קבורה עמוק באדמה.
כן זוהי הילה. |
