היה זה עוד יום שקט בממלכת אנוול, המלך הארמוס ישב על כסאו
מקשיב לבעיות עמו. הארמוס היה מלך טוב לב, כל בעיה קטנה בעם
והוא ישר קרא ליועציו ומצא פתרון. היום לא היו הרבה בעיות, כל
שהיה עליו לעשות זה לחתום על אישור לבניית בית-ספר חדש, להפחית
את המיסים בעוד 0.4 אחוז, לגייס עוד חיילים אבל חוץ מזה כלום.
לאחר שגמר את המטלות המעטות שלו נרדם הארמוס על כיסאו, בחלומו
הוא ראה דמות גדולה ושחורה בעלת קשקשים, הוא לא ראה את כולה
אלה רק את רגליה ובטנה, הוא הבחין גם במוטת כנפיים ענקית,
הארמוס ניסה לקרוא לעזרה אך איש לא שמע אותו.
לפתע הוא שמע קול שהגיע מכיוונו של היצור: "אתה הרסת את ביתי!
אתה תשלם על כך!"
הארמוס זינק ממיטתו בבהלה, הוא היה כולו מזיע, ראשו בער.
היפוטז משרתו נכנס בריצה אל החדר "הכל בסדר מלכי?!" הרמוס
הינהן בראשו וחזר לשכב, הוא לא הצליח להירדם בכל הלילה שלאחר
מכן.
למחרת כשישב למלא את דוחות הממלכה הבחין הרמוס במכתב שכתבו
יושבי הצפון, הצפוניים של אנוול חיו חיי מורות ומעולם לא
התלוננו, אם הם שלחו לו מכתב וודאי קרה משהו רע...
"הוד מעלתו הארמוס שלום,
היום כאשר קמנו בבוקר גילינו להפתעתנו כי כל החוות נשדדו, לא
נשאר בהם דבר, חוץ ממספר גוויות של כבשים וקשקש שחור"
הרמוס שמט את המכתב בבהלה, זוהי בוודאי נקמתו של היצור מהחלום,
בוודאי ערי הצפון נבנו על מערתו או משהו כזה. המל הוציא צו
לפנות את ערי הצפון ולהעביר את תושביהם לערים המרכזיות.
באותו לילה חלם המלך שוב על אותו יצור, הפעם הוא ראה את כולו,
זה היה דרקון שחור ומאיים, עשן נפלט מנחיריו וכנפיו ענקיות.
"אתה הרסת את ביתי! אתה תשלם על כך!"
הארמוס זינק ממטתו בבהלה ושוב נכנס משרטו היפוטז: "הכל בסדר
מלכי?" המל הינהן בראשו וחזר לשכב.
למחרת הגיע דוח דחוף מהאמפיתיאטרון "ביטר" שבערי המזרח:
"אדוני המלך,
היום בלילה העיר אותנו רעש עצום, הבטתי החוצה אל האמפיתיאטרון
השוכן ליד ביתי וראיתי יצור שחור וגדול הורס אותו, לאחר שלא
נשאר כמעט כלום מהאמפיתיאטרון הוא הרס עוד מספר בתים באזור"
המלך הוציא צו לפנות את האמפי והבתים הסובבים אותו.
החלומות לא נפסקו ומדי יום פונה עוד אזור בממלכה, לאחר חודש של
חלומות כל מה שנשאר מהממלכה הוא עיר הבירה. באותו לילה הופיע
שוב הדרקון בחלומו של הארמוס: "אתה הרסת את ביתי! אתה תשלם על
כך!" הפעם המלך כבר זעם, הוא הפסיד כמעת את כל ממלכתו והדרקון
עוד עצבני. "מה אתה רוצה ממני?! פיניתי את כל הממלכה!". אז
הדרקון גיחך וענה בקול צחקקני: "אבל הבאר שבנית בפתח הארמון
הוא ממוקם על הכניסה למערתי... שוטה עלוב, לא את הממלכה שלך
ביקשתי, רק את הבאר".

וכך בגלל פחדנותו של המלך הוא הפסיד לא רק את הבאר (הוא הרס
אותו בבוקר המחרת) אלא את רוב ממלכתו.