היא היתה מבולבלת. ובאמת שהיא לא ידעה כמה החיים היו טובים, עד
שהם השתנו כל כך...
גיא, עד היום היא לא מבינה מה היה כל הסיפור. עד היום היא לא
יכולה לקלוט מה בו גרם לה להשתגע, לאבד את הכיוון ואפילו לשקול
לוותר על האדם שבסופו של דבר היה האדם ששינה את חייה.
אבל היא אהבה אותו. את גיא. וגם אחרי שהם נפרדו היא לא יכלה
לסגור את הספר הזה... היא רדפה אותו, מנסה לשכנע אותו שהיא
האחת בשבילו. היא עדיין חושבת שהיא האחת בשבילו, אבל היא
המשיכה בחייה, מקווה שאולי כשהיהיו זקנים, הוא יבין זאת.
יום אחד הם ישבו על סירה קטנה, עם הרבה חברים, גיטרות
וצחוק...
מעניין שהוא בקושי שם לב אליה. פתאום, הם ראו שניים. שני
אנשים, משתינים אל מי המרינה. "היי, אתם!" קראנו לעברם. והם
באו לראות על מה מדובר. הם היו שני תיירים, אוסטרלי וקנדי...
ת'אמת שזה היה רק כדי לגרום לו לקנא, אבל היא התחילה לדבר
איתם.
למחרת בבוקר, היא ישבה על סיפון הסירה, כששתי החברות שלה הלכו
להתחיל עם בנים בים. היא לא הבינה את זה. הם פשוט זרקו את עצמן
על כל אחד שהיה בסביבה, והיא אישית, העדיפה להשאר שם, לתפוס
שמש ולא להעסיק את מוחה בעוד בעיות.
התייר הקנדי הופיע פתאום, "את מיוחדת. נשארו לי עוד 3 שבועות
בישראל. חשבתי אולי אוכל לראות אותך. או שאת, תראי לי את
האיזור?"
ובאותו היום, היא לא חשבה על גיא. היא שכחה אותו. בהתחלה היא
והתייר. סם. קוראים לו סם. הם הסתובבו בחוף, הלכו לאכול, היא
הסבירה לו, שבארץ נורא קל לזהות אופי של אנשים, יש טיפוסים וזה
מתבטא בלבוש. היא ניגנה לו שירים בגיטרה. והוא הקשיב, וביקש
עוד. מיותר לציין שהוא לא ידע עברית, וכל מה שהיא ידעה לשיר
ולנגן היה בעברית, אבל הוא עדיין הקשיב. מוזר... היא חשבה, גיא
לא הקשיב כל כך הרבה, אף אחד אף פעם לא הקשיב ככה.
  הייתה שם נשיקה, ובאותו היום הם בילו יחד יממה שלמה. בשש
בבוקר, כשסוף סוף נסעה לביתה. היא הרגישה שהיא מתגעגעת. וזה
מוזר. הוא הראשון מאז הפרידה מגיא, שלושה חודשים לפני, שהצליח
לגרום לה להיות מאושרת.
כמו סיפור אגדה, ואל תצחקו, זה מבוסס על סיפור אמיתי, למחרת
היא שכנעה את ההורים לתת לסם להישאר שלושת השבועות הנותרים
בביתה. משום מה הוריה הסכימו, כאילו יודעים שהוא בסדר, וזה לא
יהיה סתם עוד סיפור ללא עתיד. ואיך הם ידעו? בעוד שלושה שבועות
הוא עוזב והיא לא תראה אותו לעולם. ובעוד חצי שנה היא מתגייסת,
ובטח כשהוא יעזוב, היא תחזור לחשוב על גיא ועל ההחמצה.
כעבור זמן מסויים סם אמר לה שזה נורא אכזרי לגרום להם להיפרד.
וכמובן אמא ואבא, קנו לה כרטיס טיסה: "מתנה לפני הגיוס".
היא טסה אליו לקנדה, מיד אחרי שהוא עזב את הארץ, התכנון היה
להשאר 3 שבועות עד חודש וחצי ולחזור, היה צריך לארגן את
העניינים לפני הגיוס.
חודש הפך לחודשיים, וחודשיים לשלושה. הגיוס נדחה, והעובדה שהיא
החמיצה את כל המבחנים של הצבא עברו בשלום - באופן אירוני למדי,
בעזרתו של גיא, שישב שם בבסיס בקרייה, וסידר בשבילה סידורים
למיניהם. עכשיו כשהיא הייתה רחוקה, ולא חשבה עליו, הכל עבד
הרבה יותר טוב. הם דיברו הרבה, נשארו בקשר, ואולי הוא לא ידע,
אך היא קראה לו, לגיא - החבר הכי טוב שלה. היא העריכה אותו
הרבה. כל הדברים שהוא עשה, והעובדה שאחרי הכל - היה לו אכפת.
והיא חשבה עליו המון. באמת רצתה שלפחות החברות לא תיעלם
לעולם.
כשהגיע הזמן לחזור לארץ, ולהתגייס, סם וגיבורת הסיפור נכנסו
לדכאון עמוק. הוא הציע לה נישואין. "את לא עוזבת אותי. אני לא
רוצה שנפרד!"
והיא הסכימה. ואז אותו ביקור קצר לקנדה, הפך להיות העתיד.
הכל שונה שם. אין לה את אותם החברים, והמשפחה שלה. היא מתגעגעת
לחברה הכי טובה שלה, לחוף הים, המזוהם לפעמים, אבל היא מתגעגעת
בכל זאת. מתגעגעת לכולם, לסגנון החיים, ולמזג האוויר.
הוא הבטיח לה, שברגע שיסיים את התואר הם יעשו עלייה, ויעברו
לארץ.
היא סופרת את הדקות עד אז. היא אוהבת אותו, אבל עד כמה שהייתה
מופתעת, היא אוהבת את הארץ, וכל מה שבא איתה.
מה שמוזר, שהיא יודעת שאם גיא רק היה אומר לה להשאר, היא לא
הייתה נוסעת, ולא הייתה מוצאת אהבה עם התייר הקנדי ולא היתה
מתחתנת. זה אחד הסיפורים האלה שאומרים: "מה היה אם?"
אחרי הכל, מטרת הסיפור היתה להגיד לגיא תודה. אני לא שואלת את
עצמי את השאלה: "מה היה אם?", כי אני יודעת שעכשיו יש לי אהבה,
ויש לי חבר מדהים, שעושה המון בשבילי ושמח לשמוע את קולי
בטלפון כל פעם כשאני מצלצלת... וכשנעבור לישראל, עוד כמה שנים,
אני מאמינה שתמיד גיא יהיה לי לידיד.
וסם תמיד יהיה אהבת חיי, האדם שאני לא יכולה לחיות בלעדיו.
האדם שהקשיב לי כשניגנתי לו - למרות שלא הבין דבר.
       ואם הסיפור גרם לכם לתהות: "אם היא אהבה את גיא כל כך
כמו שהיא טענה, איך פתאום היא יכלה לעזוב, להתאהב ולהתחתן?"
יש לי תשובה: אם מצאתם אדם ואתם חושבים שהוא המתאים והמושלם
בשבילכם, תחשבו פעמיים. כי החיים, ההסטוריה והלב הוכיחו לנו
שלכל אדם אין רק את האחד המושלם בשבילו, אלא שניים!

אני פשוט ברת מזל - כי יש לי את שניהם!