סבסטיאן לא ידע נפשו
מרוב שמחה
אלו וודאי הכדורים הוורודים,
או הכתומים, או האבקה.
הוא ישב וחשב, אני
       מאושר

יש סכין הנוגעת בקצות העצבים החשופים
סבסטיאן אוהב לשחק איתה משחקים
הנה היא על הצוואר, הנה על שורש כף היד
הנה החמימות

לילה אחד והוא
מאושר. למות מאושר.
סבסטיאן מעולם לא אמר
שהיום הוא היום.
הוא פשוט עשה מעשה.
השמיים הכחולים בירכוהו לשלום
הרוח שרקה לו נעימות מוזיקליות,
הציפורים ביצעו מפגן אווירי מרשים.
ברגע ההוא סבסטיאן לא עצם
עיניו מרצון; הוא פשוט כבה
אל מול גודש האושר הזה.

סבסטיאן לא ידע נפשו מרוב שמחה
אך לפחות דבר אחד ידע,
המציאות היא עניין של תודעה;
תודעה,
  ומינון נכון של חומרים נרקוטיים.