לשכוח, למחוק, להיעלם
להתמכר לעייפות, למבט המעורפל
ולחמוק לעולם של השקט.

אני מסתכלת עליהם,
מסתכלים עלי בחזרה,
השדים האישיים שלי,
ושואלת את עצמי איפה טעיתי
ומתי בדיוק הורדתי את המתג הזה
שנקרא רגשות כל הדרך למטה עד לאפס.

כל כך חסרת תחושה,
כמעט אדישה,
נשארו לי רק תחושות האכזבה והריחוק,
ויותר גרועה מכולן, הבדידות.

ושקט עכשיו, אני לבד
טיפות של אלכוהול מערפלות את החושים.
חיוך קל מתוח על הפנים,
אני כבר לא ממש שם,
שרויה על הריצפה
נטולת תחושה...