למה תמיד אחרי שטוב - כל כך רע?
למה על כל נולד - אחר חוזר אל האדמה?

למה לאחדים מגיע לחיות ועל האחרים למות?
למה לכל דבר יש מחיר וכמות?

למה קל כל כך להסתכל, אבל כה קשה לראות?
למה אפשר לפרק אבל בלתי אפשרי שוב לבנות?

למה יוצרים צלקות שלרפא לא יכולים?
למה ממהרים כל כך לעשות דברים,
ועל התוצאות אף לשנייה לא חושבים?

למה ממהרים לשפוט ומלהשפט מתחמקים?
למה פשוט יותר להיות מדוכאים משמחים?

למה העולם כל כך איום, שמישהו לי יסביר,
כשכל שאדם רוצה, זה רק לראות קצת שמש ביום קריר?

שיר די מוזר אני מוכרחה להגיד, אבל התחלתי לכתוב וזה מה
שיצא.