[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סתיו שניידר
/
שום מקום - פלורנטין

נצמדת לחלון האוטובוס רואה את הצהוב של הצפון מולי.
משינה שרים ברקע ואני נוסעת אל הלא נודע.
אז קיבלו אותי לעוד עבודה. האמת, אני לא מופתעת. הפסיכולוג
שעשה לי את האיבחון מאוד התרשם מהחזה שלי אז הוא החליט שאם זה
אמיתי סימן שמגיע לי לקבל את המשרה הרצויה.

האוטובוס ממשיך בנסיעה איטית ומייגעת אנשים עם עיניים מתות
יורדים ועולים עליו כל שלוש שניות בממוצע וההרגשה היא שהנסיעה
הארורה הזאת לא תסתיים אף פעם.

פתאום שטפה אותי נוסטלגיה משהו חמים כזה חשבתי על החברים שלי
בדרום הרחוק על כל ההזיה בתקופה האחרונה שיהיו אנשים שיקראו לה
חיים ועליו. לפתע עצירה - ברוכה הבאה לסוף העולם!!

אין כאן אף אחד רק צהוב של קיץ ושקט של כלום. ירדתי בתחנה ליד
שלט מוזר, היה כתוב בו שום מקום. זה נראה לי חמוד, נזכרתי בשיר
הזה של אביב גפן שאני אוהבת, וככה התחלתי ללכת לשום מקום שלי
אל הלא נודע, אל השקט אל התחלה חדשה של סוף מתוק אחר.

קבוצה של אנשים יושבת בפתח הדלת כולם נראים נחמדים מדברים בשקט
כזה של התחלה חדשה, גם הם כמוני לא מבינים מה הם עושים במקום
השומם הזה. חייכתי לעברם אחת הבנות שהייתה שם שאת שמה אני לא
זוכרת אבל את העבודה אני בטוחה שהיא קיבלה מסיבות אחרות משלי
הציעה לי סיגרייה וככה התחלנו לדבר על משמעות החיים או יותר
נכון על חוסר משמעותם. העברנו את הזמן בין השקט לכלום בין
השעמום לחומה שנוצרה בין כולם אני והיא גילינו שיש לנו חברה
משותפת שפעם הייתה החצי השני שלי והשיחה זרמה. ליויתי אותה
בסוף יום העיון לאוטובוס שאיים לקחת אותה ממני ואני המשכתי
בדרכי אל חושך שלי.

באותו ערב היא התקשרה ושאלה אותי אם בא לי לצאת איתה ועם עוד
כמה חברים שלה למועדון, וויתרתי על ההיזדמנות לא בקטע של
אנשים. חוץ מזה לבד היה מתעצבן הוא היה חושב ששוב נטשתי אותו,
טוב, היא אמרה נפגש מחר, וכך שקעתי לי אל תוך לילה אפל ומלא
אימה שלא עזב עד הזריחה. אז נרדמתי וחלמתי חלום מוזר ראיתי את
עצמי איתו הוא היה גבוה עם שער שחור ועיינים טובות לא ראיתי
אותו בחיים, אמרתי לו היי אבל הוא חייך והתעוררתי החלום הזה
גרם לי כמעט לפספס את האוטובוס חזרה לשום מקום,אבל בסוף הספקתי
ממש בשניה האחרונה.

ראיתי אותה דיברנו, התאהבתי בה מעל לראש, אני זוכרת איך ראיתי
בה את הדבר הכי קרוב לחוסר נורמליות שאני כול כך התגעגעתי, היא
כעסה קצת שלא באתי וסיפרה לי על מישהי שהיא פגשה במועדון
ושעכשיו היא בסרטים שמחתי בשבילה. אבל היה קצת עצוב לחשוב על
הלבד שלה מה יהיה איתו? היא תזרוק אותו? תשאיר אותו ככה רק
בשביל שלה יהיה טיפה פחות עצוב?

אולי אני אאמץ גם אותו יש לי מקום לכל הלבד בעולם אחרי שהגבר
היחיד שאהבתי ניכנס להתקף פניקה וזרק אותי בשביל שממה שמריחה
כמו אוסף גוויות לפרות ותרנגולים, בכל אופן היא לא מסרה לי את
הלבד אבל העבירה נושא היא סיפרה לי על ידיד שלה שהייתה מאוהבת
בו לנצח ובגלל שהיא הייתה בסרטים שרק בחורות שמסרבות למסור את
הלבד שלהן יכולות להיות, היא התקשרה אליו וביקשה ממנו לבוא.
נורא שמחתי כי מהסיפורים שהיא סיפרה לי בארוחת הבוקר שכללה
המון גבינות וכלום נורא התלהבתי, אז הלכתי מהחדר,  ישבתי בחוץ
עם החברים הכי טובים החדשים שלי ודיברנו על הכול.

היא יצאה החוצה וחזרה עם מושא החלומות שלי.

אני לא מתכוונת לגבר הכי חתיך שראיתי בימי חיי  אלא לבחור
שבאמת ראיתי אתמול בלילה, יותר נכון בבוקר כשסוף סוף הצלחתי
להירדם.
אז דיברנו קצת הוא ביקש ממנה את מספר הטלפון שלי ופתאום השחור
שהיה חלק משמעותי כל כך מהחיים שלי הפך לקשת מזועזעת של צבעים,
שום מקום הפך ליש מקום ואותה בחורה הפכה להיות מישהי שקצת
דורשת יותר מידי תשומת לב אז נתתי לה את הלבד שלי שלא יהיה
לשלה משעמם.

אחרי תקופה שהחמצן שכח את כיוון יציאה-כניסה פתאום הוא מוצא את
דרכו אליי, גן העדן בו הייתי לפני שום מקום שהייתי בו עכשיו
הכל נראה לא חשוב הדיכאון שסבב אותי ולקח לי את החלומות,
הפך לעבר כמו כל מה שכתבתי עד עכשיו והבחור נהפך להווה ולעתיד
מתוק.

חבריי החדשים נעלמו באופק יחד עם אותה בחורה כשעזבתי את שום
מקום והחלפתי אותו בפלורנטין. ונדודי השינה נהפכו לצורך להירדם
בזרועותיו, והדבר היחיד שעוד מהדהד באוזני הוא קול הלבד שנמאס
לו לשחק ורוצה לחזור הביתה אל השום מקום.




גיא, אתה האור החושך הדימעה והשמחה שלי תודה לך שנתת לי את
העונג להיות חלק מחייך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סוף מחשבה במעשה
תחילה ?

- סבטלנה בנסיון
לתרץ...


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/1/06 9:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתיו שניידר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה