חן לב / בינימינה מון אמור |
בבוקר שמשי של חורף.
כל מסע כזה, לעיתים,
את כל הקלפים טורף.
טיפות גשם על חלון רכבת מלוכלך,
חיילת מותחת רגליים על כיסא-
אני יושב מולה מצונן, מדוכדך
ומחכה לנקודת מפנה.
לאן אגיע, לא ממש חשוב,
אחורה, כבר לא אוכל לשוב.
מילים אחרות, אהבה חדשה,
פנים חדשות, אישה אחרת.
אחרי בינימינה, "מון אמור לעד"
צועק לי באוזניות פורטיס -
בלב מזג אוויר עכור, אני שוב לבד
וסדרן מבקש לבדוק ת'כרטיס.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|