לאמי, על שגרמת לי להתאהב בשירה

...היתי רוצה לחיות איתך
בעיירה קטנה,
עם דמדומים נצחיים
ופעמונים נצחיים.
ובמלון כפרי קטן -
צליל דק
של שעון עתיק - כמו טיפות של זמן.
ולפעמים, בערבים, מאחת המרפסות -
חלילית,
והחלילן בחלון.
וטוליפים גדולים בחלונות.
ואולי אפילו לא היית מאוהב בי...

         

באמצע החדר - אח ענקית משובצת,
בכל משבצת - תמונה:
ורד - לב - ספינה
ובחלון היחיד בחדר -
שלג, שלג, שלג.

היית שוכב - כפי שאני אוהבת אותך: עצל
אדיש, חסר דאגה.
ולעיתים צליל חד סדוק
של גפרור.
סיגריה דולקת ונכבית,
וארוכות- ארוכות רועד על הקצה
עמוד אפור קצר - אפר.
ואתה עצל מדי לנערו -
וכל הסיגריה עפה לאש.

תרגום השיר של מרינה צביטייבה מרוסית,
שנכתב ב-10 לדצמבר 1916 .
מרינה צביטייבה 1892- 1941 .