אלון אוק / מעגל |
עד שפתע תטעם החמצה,
עת הלב מבקש לנוח
והראש מאבד עצה.
אז תסב את ראשך לאחור,
אל הסדק ממנו הגחת,
איך רצית לחוש את האור
מחמם את בשרך הצונן.
ועכשיו, הצריבה בלשון,
היא זועקת לסדק לשוב,
לכסות את ראשך בעפר
ולחוש הצינה הקרה.
איך כאם את ראשך מלטפת
'בני כאן לא יאונה לך רע.'
עם האור הראשון
הצריבה בלשון
אך הותירה תחושה עמומה.
זוהי קרן של אור
שקוראת לחזור
לשדה לשחק עם חומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|