מוקדש לכל מי שעבר קורס מקצועות בסיירים.


למרות שהתאריך כבר היה עמוק בתוך חודש יוני הבקרים עדיין היו
קרים מאד. במיוחד בנגב. השעה הייתה בקושי חמש וחצי בבוקר ורק
אור קלוש בישר על זריחתה הקרובה של השמש. יעקבי וז'אנו התעוררו
עם כל שאר הטירונים לקול צעקותיו של השומר והתלבשו במהירות,
מכווצים מצינת הבוקר. שלוש דקות. איך אפשר בכלל לעמוד בשלוש
דקות ?.
תוך חמש דקות היה כל הבסיס ער ומלא במחלקות של טירונים הלומי
שינה עומדים בשלשות מתוחות מול מ"כים ישנוניים לא פחות. "לא
עמדתם בזמנים מחלקה שלוש...".

יעקבי וז'אנו צריכים להיות היום עובדי רס"ר. הרס"ר עצמו בחר
אותם אתמול מתוך מחלקה שלמה. שלושת המ"כים שלהם יכולים להריץ
אותם כמה שהם רוצים, להשתולל, להעמיד אותם במצב שתיים חצי שעה,
אבל בשמונה וחצי שום דבר לא יכול לעצור אותם מלעזוב את הכל
וללכת למשרד של הרס"ר. ואז - אולי הם יטאטאו או יגרפו כל היום,
אולי יצבעו איזו גדר או ינכשו עשבים. בכל מקרה הם ימרחו את
העבודה, לאט לאט, מעריכים כל דקת חסד, ויוכלו לראות את החברים
שלהם ממשיכים לתזז בכל הבסיס. בצהרים הרס"ר יעלים עין כשהם
ילכו לשק"ם ובלילה, כשכל שאר הטירונים יסיימו את המסדר האחרון
ויפלו, בלי להתקלח, לשינה כבדה, נטולת חלומות, הם יכנסו לשקי
השינה רחוצים ונקיים ואפילו יספיקו לחשוב כמה מחשבות בחושך
לפני שירדמו.

אז הם רצים כמו משוגעים, מנסים להקיף את עמוד הדגל בעשרים
שניות, נדחקים אחד אל השני ונעמדים, מתנשפים, בשלשות. המ"כ לא
מרוצה. הם אף פעם לא מרוצים. הם לומדים את זה בקורס מיוחד. הוא
שולח את כל המחלקה שוב אל העמוד של הדגל אבל ליעקבי וז'אנו זה
לא מזיז. הם כמעט נהנים מזה ורצים בכל הכוח שלהם, בלי לחסוך
כוחות לשאר הטרטורים של היום.

בשמונה ורבע מגיע הרס"ר לאסוף אותם כשמאחוריו משתרכים עוד כמה
טירונים ממחלקות אחרות. הם עוזבים מאחור את המ"כ שלהם עם
הגהנום הפרטי שלו וצועדים בסוף הטור כמו ילדים טובים. כשהם
מגיעים למשרד של הרס"ר כבר הולכים אחריו יותר מעשרה טירונים.
הוא מחלק אותם לזוגות ולכל זוג הוא נותן מגרפה וטוריה. אחר כך
הוא מצביע על שדה ענק מאחורי המפקדה, שדה שנראה נטוש וכולם
חשבו תמיד שהוא בכלל לא חלק מהבסיס. את השדה הזה צריך לגרף. גם
אם תביא לשם שני טרקטורים זה ייקח לפחות שבוע אבל לרס"ר זה לא
אכפת והטירונים - תן להם רק לגרף ולהסתכל על החברים שלהם שרצים
והם לא יתלוננו.

רק ליעקבי ולז'אנו הוא לא נותן מגרפה וטוריה. במקום זה הוא
נותן להם שני מכלי ספריי צבע אדום, סולם וערמה של שבלונות
מקרטון. לאחר שכל שאר הטירונים כבר הלכו הוא מסמן להם ללכת
אחריו. הם הולכים לצד הרחוק של הבסיס, ליד משטחי הטנקים
ונעצרים ליד קיר גדול ולבן.

הרס"ר נעצר ומביט בקיר מלמעלה למטה. אחר כך הוא מוציא מהכיס
שלו פתק מקומט ונותן אותו לז'אנו: "יש פה הוראות בטחון למטווח
ואתם צריכים לצבוע את ההוראות בטחון האלו על הקיר. אין לכם מה
לדאוג, הכל בשבלונות, הכל מוכן. רק לשים על הקיר ולרסס צבע".

הרס"ר הולך ומשאיר אותם לבד. עכשיו כבר עשר ונעשה קצת חם אז הם
מתיישבים רגע בצל ומדליקים סיגריה. אין מה למהר, רק עשר בבוקר
ויש עוד ים עבודה. בסוף, אחרי חצי שעה, כבר אין ברירה וצריך
להתחיל לעבוד. הם עולים על הסולם ומתחילים לעבוד. יעקבי מנער
את פחית הצבע עד שהגולה בפנים משתוללת כאילו שהפחית ריקה לגמרי
ואז הוא מרסס את הצבע על הקיר. ז'אנו מחזיק את השבלונה ישר
ויעקבי מרסס. לאט לאט הקיר נצבע באותיות אדומות, שורה ועוד
שורה. הם קרובים מאד לקיר וקצת קשה להם לקרוא מה כתוב עליו אז
הם יורדים רגע מהסולם ומתרחקים כדי להביט בכתובת על הקיר,
מרוצים מעצמם. אחר כך הם עושים הפסקה לעוד סיגריה.

עכשיו כבר כמעט שתים עשרה בצהרים והעבודה על הקיר כבר כמעט
גמורה. נשארו להם עוד שתי שורות. אחרי כל כך הרבה שורות הם כבר
עובדים בצורה אוטומטית, ז'אנו מחזיק ויעקבי מרסס והעבודה הולכת
באמת מהר. חם מאד בשעה הזאת והם רק רוצים לגמור ולשבת קצת בצל
לפני שהרס"ר בא ונותן להם עבודה אחרת. השורה האחרונה צבועה.

יעקבי משליך את מיכל הצבע על הרצפה ואחר כך שניהם יורדים
בכבדות מהסולם, מתיישבים על חומת בטון נמוכה מול הקיר ומסתכלים
חזרה על הקיר שצבעו. ז'אנו קורא בקול רם את הוראות הבטיחות,
מתחיל ממספר אחד ומתקדם הלאה. יעקבי מדליק לו סיגריה ומסתכל
לכיוון השני, מקשיב - לא מקשיב. ההוראות מדברות על טיפול בנשק,
על ירי, על טיפולים בכלי רכב, בטנקים. "הכל חארטה" אומר יעקבי.
זהו, ההוראה החמש עשרה מסתיימת ואחריה הכתובת "זכור, הוראות
אלו נכתבו בדם". יעקבי ממשיך לבהות באוויר, החום בלתי נסבל.
ז'אנו מסתכל לרגע על מיכל הצבע שהשליך קודם על הקרקע. טיפה
אדומה בוהקת נוזלת לאיטה מפתח המיכל ונספגת בחול, משאירה כתם
חום קטן. חצי דקה לאחר מכן נוחתים על הכתם שלושה זבובים.