בממלכה.
באת אליי. לקחת רכבת. המרחק מצטמצם, ואתה כמו שועט אליי ואני
בלי להתלבט מצפה שתגיע.
לא יודעת מה יהיה, הכוונה עומדת מול עיניי גלויה ואיתנה.
אתה חושק בי. רוצה לגעת בי, בתוכי אך לא בנשמתי.
והנה הגעת. אוספת אותך, שוכחת אותי ונוסעת.
חוף ים של פעם.
קוברת בחול זכרונות ישנים של אהבה תמימה, אהבת ילדים.
רוח.
מחמם אותי בזרועותיך, מלטף את שדיי כמו בלי משים, גופי מתנועע
בקצב המתאים.
מתקדמים אחורה. פעם נטרפת, פעם טורפת.
ואתה כבר חובש עטרת מפלסטיק משובח, מגן דמי מתגלגל ומנופח.
נמשך בחומר סיכה ומסתלסל בראווה.
הזמן שאול, היום משוגע, המלאכה מרובה.
חייבים למלא את סיפוק המלכה.
הרגע נמשך, הרגע גומר, את מקדשך יבנה לו אחר.
הס, הס, אסתר... בינתיים תעטי את מה שיישאר.