בשיעור מתמטיקה למדנו על "משיק".
אז חשבתי לעצמי, איזה מין בן-אדם אידיוט קם בבוקר, ואמר: "בוא
נמציא מילה חדשה עם צליל מפגר לגמרי, אולי זה ישמש למתמטיקה,
אולי "אבטיח"? לא, זה נשמע משעמם. אולי "קיר"? לא, זה נשמע כמו
איזה שם של יבשת נידחת. אולי "משיק"? כן, זה נשמע טוב, זה נותן
לי הרגשה נעימה"
אז אחד הילדים שאל את המורה למה דווקא קוראים לזה "משיק"? מהי
המשמעות שמאחורי השם?
אז היא ענתה: "כמו שלדבר עם 4 רגליים ופלטה מעל קוראים
"שולחן", ולספר עם הרבה מפות קוראים "אטלס" אז לקו טיפשי כזה
קוראים "משיק". ככה ההורים של משיק החליטו לקרוא לו."
באותו הרגע לא הבנתי איך הגענו מפונקציה ריבועית לשולחן ואטלס,
ולהורים של משיק, אז הנחתי שזה עוד אחד מהדברים האלה שאומרים
עילהם "כשתגדל תבין".
ואז זה הכה בי.
הבנתי, שכשגדלים, מתחילים להבין שיש מלא מילים מפגרות כמו
"משיק" או כמו "שפכטל", שאין להם באמת משמעות, זה סתם מילים
שמבוגרים ממורמרים שהציקו להם כשהם היו ילדים אומרים, כדי
שאנחנו, הילדים, נרגיש טיפשים ונחשוב שהמבוגרים חכמים.
אה, זאת משמעות החיים באמת, להמציא מילים דביליות, חסרות
משמעות אבל עם צליל יפה, ולחכות שאיזה בן-אדם מוכה גורל יגיד
אותם לדור הצעיר, ויחשב חכם גדול. |