|
שאלתי אותך
מה אם אני לא אוכל להפסיק לבכות
לעולם
אמרת שאף פעם לא הכרת
מישהו שבכה לנצח
וגם אותי לא הכרת
בעצם.
יש במדרכות שתיקות
של סוף קיץ קיבוצי
טיפוסי
לי לחשוב
שהחום הזה יעבור
ושהכל יחזור
להיות שוב סגול
כמו פעם כשידעתי
כשהרעב לא כירסם לי
את הקרביים
כשלא כססתי ציפורניים
כשלא היססתי
אמרתי לך
זיין לי את הצורה
אחר כך נדבר
אלאניס בסתר
באה לבית שלך
ואני
אסור לי
להישאר.
שירי צווחת על אייל
ובדיוק מפסיקה להחליף חיתולים
מיה מצלמת את ניו יורק
וכותבת מכתבים עצובים
גומא מזמין אליו זונות תל אביביות
ועורך. ושוכב עם גברים
ואני מאוהבת בך
סביר להניח שרק אני עוד יודעת
איך לעשות אהבה
ולבד לי
ויש לי רסיסים בעיניים
וטוב
וגם לך בינתיים
ואני מתגעגעת
לפנקייקים של שבת
לגיטרה חשמלית לפנות בוקר
לקלסרים ולמחברות
לאגרופים ולצרחות
לשש
כוסות וצלחות.
אבא מכבה
את המחשב כשאני נכנסת
אמא על כדורים
נגד דיכאון
הכל אצלנו תמיד בסדר
הכל דפוק
כמו שעון
אני לא סטריאוטיפ
של בית הרוס
סתם תמיד עצובה. |
|
|
מכל האי-מיילים
המטופשים שאני
מקבלת, מצאתי
שאלה אחת חכמה:
"צפיחית, איך זה
שאת כזאת
חכמה?"
אז תודה רבה למי
ששאל את השאלה
הזאת ותאמין לי
שאם היה יותר קל
להיות טפשה אז
בטח הייתי,
אבל אני זורמת
עם מה שהכי טבעי
לי.
עכשיו, כשאני
חושבת על זה,
השאלה שלך נשמעת
לי
די טפשית,
למען האמת...
בחיי !
אני מחכימה מרגע
לרגע !
צפיחית בדבש
חכימה בגמיזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.