גבירותיי ורבותיי אני שמח מאוד שבאתם לחגוג איתי - את יום השנה
למותי.
זהו יום השנה למותי ואף אחד לא הביא לי פרחים.
זהו יום השנה למותי, כבר שנה אני רוח רפאים.
זהו יום השנה למותי, אבל דווקא היא עפה במרומים.
זהו יום השנה למותי, ולה כבר יש חברים אחרים.
זהו יום השנה למותי, אבל היא לא זוכרת.
זהו יום השנה למותי, כבר יש לה התרגשות אחרת.
זהו יום השנה למותי, הבה נחגוג, כי לא כל יום זה קורה.
אז תמחאו כפיים, גבירותיי ורבותיי, כי יש כאן אירוע שווה.  


זהו יום השנה למותי, אז חייכו, כי הולכת להיות כאן הופעה
נהדרת.
זהו יום השנה למותי, ואני באמת מרגיש קצת סחרחורת.
זהו יום השנה למותי, ואנחנו יושבים כאן ושרים שירים.
זהו יום השנה למותי, וכולם סביבי כל כך מאושרים.
זהו יום השנה למותי, והיה לי לילה קשה.
זהו יום השנה למותי, כי הוא רצה, והופס זה יוצא.
זהו יום השנה למותי, ואני שוקל אם להמשיך לחיות.
זהו יום השנה למותי, אולי להמשיך לבכות?
גבירותיי ורבותיי אתם גורמים לי להסמיק ביום השנה למותי.
רבותיי, זה אירוע שנתי.

היא לא מבינה, שזהו יום השנה למותי.
אני עסוק כרגע במחשבות על כלאי.
זהו יום השנה למותי, אולי תתנו לי איזה כבוד לא אחרון.
זהו יום השנה למותי, זה עדיין עומד בגרון.
זהו יום השנה למותי, אז למה דווקא לי, יש זיכרונות?
זהו יום השנה למותי, אז תדליקו נרות.
זהו יום השנה למותי, היא, כמו תמיד, לבושה צבעוני.
זהו יום השנה למותי, ואני מסתובב באי נוחות על משכבי.
זהו יום השנה למותי, ודווקא אני שומר את כל התמונות.
זהו יום השנה למותי, ופני כבר נהיו בשבילה צלליות.
זהו יום השנה למותי, אולי תביאו לי איזה עציץ?
זהו יום השנה למותי, למה לאושר, הייתי צריך להציץ?
זהו יום השנה למותי, אבל היא לא באבל.
גברותיי ורבותיי, לקצה אין שום חבל.
זהו יום השנה למותי, עדיין יש לי עיניים.
זהו יום השנה למותי, רבותיי... איפה מחיאות הכפיים?

גברותיי ורבותיי, זהו יום השנה למותי, תודה שבאתם לחלוק עמי את
כבודי.

זהו יום השנה למותי, ואני כבר יגע.
   זהו יום השנה למותי, אז למה אני הוא זה שמתגעגע?