היצירתיות זה אור האינסוף.
להיות יצירתי הכי שווה כשזה לא מוגבל בזמן מקום או חבריי, בני
האדם כלבים עם עיניים אנושיות, אפילו נמלה זוחלת בעיניי או דג
ראש אריה שנקנה.

פסיכולוגיקה ופסיכולוגיסטיקה.
כאן ועכשיו.
אני לא יודעת אם איזה נזיר זן מנוסה יצליח להביא אותי לכאן
ועכשיו שהייתי איתו, יחסי אב ובתו, שהפסיכולוגית אמרה, שלא היו
שם גבולות נכונים, וכמובן שאני משתכנעת, יש לי צורך עכשיו,
שימשיך ויאהב אותו דבר, וילך ויקנה לי מה שאחמוד, מה שאני
צריכה, או שסתם יבוא לקחת אותי לים לאכול ארוחת דגים עד שהשמש
תלך, ותסלק אותנו הביתה.
ואני בכלל לא ארגיש שחם לי כל-כך, כאילו זה מצב טבעי, שאני
שזופה.
תפילת הדרך, היא תקעה לי בארנק, מה אני צריכה, שיחשבו שאני
דתייה?
אז הוא גדול ממני ב-30 שנה, אבל רוקד ומשתולל בחופשיות יותר
רבה ממני ובשמחת ההתעמלות, שאני לא מצליחה לחלץ מעצמי גם כשאני
עומדת שם רבע שעה.
היא הכינה שניצל עטוף בפירורי לחם, והבשר כל-כך מגרה בעסיסיות
שלו, עוף, כי זה יותר בריא מבשר אדום, זה לחגים, הילדים אוהבים
שניצל וקציצות, בחוץ - זה ג'אנקפוד, כל האימהות האלה שזורקות
לילדים שלהם כסף לאכול בבורגר-ראנץ' או שאפילו לוקחות אותם
לשם, כי הם כאלה עצלניות, היא אומרת, ואני מחדדת את זה בהסכמה
שלי.
אם לא תחזרי עד 1 בלילה מהדיסקוטק, הדלת נעולה, תשני בחוץ. איך
אני אחזור ב-1? אם רק ב-12 יוצאים לתל-אביב" גיל 16. פעם אחת
קרה שהוא נעל, ואני שומעת בתוכי, איך היא צובטת אותו, עולה
מעליו עם הרגליים הארוכות והרזות שלה ומין עייפות כאילו לא
שלה, מגיעה עד הדלת, האמא הטובה, היא הצליחה לשדל את השליט -
"לכי לישון", מה שקורה פה, זה נורא או טבעי כמו בבתים אחרים.
עם הצעקות שלו אני יודעת שזה אחר. הוא דואג להוכיח שזה אחרת.
אבא שלי הוא היה אבא ילד היום הוא טוען שזה בכלל מגלגול אחר אז
הוא חוזר בתשובה קטן כזה כמו "אחד העם".
אבא כל הזמן יש פה קבוצות בבוקר קבוצת שירה עם טל ומיכל ועכשיו
עם יהודית שוורץ קבוצת לא יודעת איזה אבל אני כבר עייפה מלבלבל
דיבורים.