מוצאת את עצמה
שרועה על הרצפה
עוד חבורה לאוסף חברה
עוד פנס מעטר לחיה
יוצא מהבית, טורק הדלת
היא מנסה לקום, כולה רועדת
הילדים ישנים, הם לא יודעים
שאבא ואמא כבר לא זוג יונים
וכשאבא כועס, אמא חסרת אונים
היא בוכה ומתייפחת ואין עונים
כולם סביבה עיניים עוצמים
מתעלמים מקישוטים כחולים,
שבמשקפיים כהים מתיימרים להיות מכוסים
ההשפלה והסבל הקרבה צרורים.
לחבלות הרבות - חדשות יוספו
ומשהם ייעלמו - כבר חיי רבים ירוסקו
ושקעים כעורים לנצח יישארו
ואת שנותיהם הבאות כתמים ימלאו.