מוזיקה.   אישה יפה.   גראס.   נוף.   נוסטלגיה.

...מעטים הם הגרמים השמימיים
המעוררים בי את כל מה שלא ניתן להגדיר
לכתוב במילים, לבטא בקולות, להתעלות.

אם אעצום את עיניי, אקשיב באמת לצליל.
אם אאטום את אוזניי, אראה באמת המראות.
אם אאבד את גפיי, ארגיש באמת הטעם בפה.
אם אתעלם מחושיי, הרי אז אני באמת נכה.

"...כשאת נוגעת בי..."
שלוש המילים האלו יכולות להצביע על כל דבר. ואולי המשורר
מתכוון לאישה יפה, הרי כך בטח לרוב נוטים אנשים לחשוב. מעט.
יכול להיות שהוא מדבר על תחושה שהוא מקבל מהצמחים שלו,
במילים אחרות הכוונה לפתיחת הראש האינסופית שהסם גורם לו.
יכול להיות שהוא שר את השורה הזו לאדמה עליה הוא דורך, אדמה
עבורה נתנו בני אדם את כל נשמתם, כל דמם.
ואולי, אני הכי נהנה לחשוב כך, שהוא מתכוון למוזיקה. האחת
והיחידה שבאמת נוגעת בו. עמוק עמוק, איפה שאין אדם או אדמה
מסוגלים לגעת.

אדרנלין מטפטף כמו סם
אוהב את החופש שבעולם
אוהב שמעט, מעט מאוד דברים בי
מעוררים את כל החושים כולם